כולנו עוקבים בדריכות ובדאגה אחר ההתפתחויות של מבצע "עמוד ענן" בדרום, אשר השלכותיו מגיעות עד לפאתי תל אביב. חשים אנו גאווה בביצועים המדהימים של צה"ל ומתפללים כולנו לשלומם של החיילים ותושבי הדרום ולרפואת הפצועים. תנחומים שלוחים למשפחות ההרוגים אמש במתקפה על קריית מלאכי - לב כל העם אתכם!
רציתי לשתף אתכם בשתי מחשבות שחלפו בראשי ביממה האחרונה, מאז נתבשרנו על תחילת המבצע. עקבתי אחר ראיונות רבים של תושבים מהדרום באמצעי התקשורת ושמחתי לראות שוב ושוב אנשים הנמצאים בקו האש ועם זאת לא מביעים רגש אחד של פחד, אלא מבטאים אומץ ועמידה איתנה מול הסכנה המרחפת. אנו מוצאים בפרשת השבוע שיצחק נאלץ לעזוב את ארץ פלישתים ולברוח לבאר שבע בעקבות הסכסוך עם אבימלך. ההחלטה לעזוב מגיעה דוקא אחרי חפירת הבאר "רחובות" עליה לא היה כל סכסוך. בנקודה זאת מתגלה אליו אלקים ומחזק את רוחו: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי". מדוע אלקים מתגלה אל יצחק דוקא בנקודת הזמן הזאת - הרי יצחק עזב מרצונו? מסביר זאת אור החיים הקדוש: " להיות שראה השפלה ממלך פלשתים שגרשו מארצו ולא ידע אן יפנה חש כי ה' עזבו לזה אמר אל תירא לא עזבתיך אתך אני". יצחק הרגיש מושפל ואיבד את בטחונו העצמי לאחר המתקפות שספג, ולכן דוקא ברגע זה של תחושת ייאוש שבאה לידי ביטוי בעזיבת באר "רחובות", מתגלה אליו ה', מחזק את רוחו ומזכיר לו את החזון הגדול. אם ישראל לא נביאים, בני נביאים הם. ברגע האמת לאחר שנים של הפקרת הדרום למתקפות חוזרות ונשנות, נראה שבניו של יצחק אבינו שמעו את הקריאה האלוקית "אל תירא - כי אתך אנכי!". הקומה הזקופה, הנחישות והאומץ של תושבי הדרום ושל כלל תושבי המדינה, מזכירים לכולנו מי אנו, מאין באנו ולאן אנו הולכים.
יתרה מכך, הופתעתי לגלות דבר שאינו מובן מאליו, בודאי לא בתקופת בחירות. במהלך היממה האחרונה הופגנה סולידריות מוחלטת כמעט מקצה אל קצה, עם צה"ל וממשלת ישראל. כל אמצעי התקשורת יחדיו עם מנהיגי האופוזיציה, פוליטיקאים מימין ומשמאל ועוד, הביעו תמיכה חוזרת ונשנית ללא סייג במבצע, בצה"ל ובממשלת ישראל. האחדות והסולידריות הינן מקור העוצמה שלנו. ידועים דברי רבי אליעזר הקפר במסכת דרך ארץ זוטא פרק ט': "וכן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן. שנאמר (הושע ד י"ז): "חבור עצבים אפרים הנח לו". אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן? (הושע י): "חלק לבם עתה יאשמו".
הרב משה צבי נריה זצ"ל אשר יום פטירתו חל בעוד שבועיים, כתב דברים נפלאים על האחדות כמרכיב מרכזי בנצחון במלחמה בעקבות מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים: "...מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו אז, בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא ניתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו?
התשובה לכך רמוזה לנו בסוד-שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: "כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שמחברת ישראל זה לזה"...אכן לפני 19 שנה פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, היו "שניים אוחזין" בירושלים, וכל אחד היה אומר "כולה שלי. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת, "ואילו ירושלים לא נתחלקה לשבטים", היא ניתנה לעם ישראל כולו...ירושלים באה להרבות שלום בעולם. ולכן: רק עתה כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד, שער האריות, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" - רק עתה כשכולנו מאוחדים, כבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול: המחזיר שכינתו לציון, החזיר לנו את ירושלים!".