המאמר הנוכחי מתייחד לעיון במקורות שמהם עולה שדבורה ויעל שקולות כארבע האימהות. הטקסטים בעניין היותה של דבורה שקולה לאימהות הם מתקופת הראשונים, ואילו המקורות בדבר יעל מובאים כבר בספרות חז"ל. נפתח את הדיון במקורות על יעל שהינם מוקדמים יותר.
יעל מוזכרת בשירת דבורה בשני הקשרים. בתחילה היא מאוזכרת יחד עם שמגר: "בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה, ו). נראה לומר שהיא נודעה בגין פעילותה קודם למלחמת סיסרא. בהקשר זה אפשר לציין כי במדרש רות רבה [א (ח) א, מהדורת לרנר עמ' 32)] מובאות ארבע דעות בשאלה מי היו השופטים באותו הדור. לדעת רב היו אלה דבורה וברק, לדעת רבי יהושע בן לוי - שמגר ואהוד, לדעת רב הונא היו אלה דבורה ויעל, ולדעת רבי אחא - דבורה, ברק ויעל. מדברי רב הונא משתמע שאותו הדור נשפט בידי נשים בלבד (ראו מאמרי "ותשפוט יעל את ישראל", בתוך: השמיעיני את קולך).
בשירת דבורה מצויה פיסקה בת ארבעה פסוקים המוקדשת להריגתה של יעל את סיסרא, והפסוק הראשון הוא דברי שבח מובהקים כלפיה בעקבות המעשה: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד). בבראשית רבה (מח, טו, עמ' 493) מובאת מחלוקתם של רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן בשאלת פשרן של המילים "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ". לדעת רבי אלעזר יעל התברכה מנשי דור המדבר, ולדעת רבי שמואל בר נחמן היא התברכה מארבע האימהות. שיעור הדברים הוא שהמילה "אוהל" נזכרת במקרא לגבי כל אחת מהן. תחילה יש לומר שהדרשה בבראשית רבה עצמה מוסבת על הכתוב המתייחס להימצאותה של שרה באוהל בעת בוא המלאכים לבשר את אברהם על דבר סדום: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט). באשר לרבקה אמנו נאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (שם כד, סז), ולגבי רחל ולאה נזכר: "וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל" (שם לא, לג).
רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן מעניקים כל אחד מהם נימוק זהה לעמדתם: "הן ילדו, אילולי היא כבר היו אבדים". כוונת הדברים היא שהאימהות ילדו באופן מעשי ובזכותן עם ישראל נוצר והתקיים, אולם יעל הצילה את העם מציפורני סיסרא ומתוקף כך הוסיף עם ישראל להתקיים.
שאלת זיהוי אותן "נשים באוהל" עולה לדיון בתלמוד הבבלי (נזיר כג ע"ב; הוריות י ע"ב) המזהה נשים אלה עם "שרה רבקה רחל ולאה". הזיהוי מובא במהלך דיון במעשה הריגת סיסרא בידי יעל שנקודת מוצאו היא שהיא נבעלה לו. תחילה מובאת דעת רב נחמן בר יצחק המחשיב את המעשה כעבירה לשמה שגדולה ממצווה שלא לשמה. לאחר מכן סתמא דגמרא שם לומדת שעבירה לשמה היא בעלת דרגה זהה למצווה שלא לשמה, וכראיה מובא זיהוי "נשים באוהל" עם האימהות; המעשה של יעל נחשב כשווה מעמד לביאות הכשרות של האימהות. התלמוד מביא בהמשך את דעת רבי יוחנן בדבר עצם התפיסה שלפיה יעל נבעלה לסיסרא. הוא בסיס את דבריו על הימצאות שבעה פעלים בפסוק: "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כז), ומכאן למד ש"שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה" (וראו יבמות קג ע"א-ע"ב). בבבלי סנהדרין (קה ע"ב) מובאת הסוגיה בחלקה, ובעקבות הזיהוי בין יעל לאימהות מועלית השאלה אם דרך ארץ היא לומר שיעל נתברכה מהאימהות, ומתורץ שהמשמעות היא שהיא נתברכה "מֵעין" האימהות.
אולם בויקרא רבה (כג, י, עמ' תקמב-תקמג) מועלית גישה אחרת ולפיה יעל ברחה מן העבירה; למרות שהתייחדה עם סיסרא באוהל הוא לא נגע בה. המדרש שם מונה שלושה בני אדם שברחו מן העבירה, והקב"ה שיתף את שמו בשמן: יוסף, יעל ופלטי בן ליש. וכך מוזכר ביחס ליעל: "יעל מנין, 'ותצא יעל לקראת סיסרא' וגו' 'ותכסהו בשמיכה' (שופטים ד, יח). מהו 'בשמיכה', רבנן דהכא אמ' בסודרא, ורבנן דתמן אמ' במשיכלא (סיר רחצה - י"ל). אמ' ריש לקיש חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו סמיכה, ומהו סמיכה, ש' כת', 'שמי כה', שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע".
והנה, מקבילה לקטע בויקרא רבה מצויה בקובץ המדרשי "משנת רבי אליעזר" (יז, עמ' 321-322), וההוכחה בנוגע ליעל הינה בעלת תוכן שונה, ומוזכר שם מוטיב היותה שקולה לאימהות: "שלשה ברחו מן העבירה, ושיתף הקב"ה שמו בשמן, ואלו הן. יוסף... ופלטי בן ליש, ויעל... יעל, לפי שנתיחד עמה סיסרא, לפיכך מעיד עליה הכת' שהיא שקולה כשרה, רבקה, רחל, ולאה, שנ' 'תברך מנשים יעל אשת חבר הקני'". קיים גם מקום לומר שההשוואה עם האימהות נוצרת בצורה חלקית מתוקף העובדה ששרה נלקחה לבית פרעה ולאבימלך, אולם הללו לא נגעו בה בפועל.
הדרשה ב"משנת רבי אליעזר" מופיעה בשינויי גרסה מעניינים בחיבורו של רבי ישראל אלנקאוה "מנורת המאור" (ד, פרק נשואי אשה, עמ' 52-53). לפי הנאמר בקטע הפתיחה "שלשה ברחו מן העבירה, שנים מהם אנשים, ושיתף הב"ה שמו בשמן, ואשה אחת, ושקלה הב"ה כשרה ורבקה ורחל ולאה... ואיזו זו, זו יעל". בהמשך מובאים כתובי הראיה בעניין אוהלי האימהות.
נידרש מעתה להידמותה של דבורה לארבע האימהות בספרות הראשונים. ב"טעמי מסורת המקרא" המיוחס לרבי יהודה החסיד (נפטר בשנת 1217) מוזכר שדבורה נחשבת כאימהות עצמן: "'וְשָׂרַי' (בראשית טז, א). ב' ראשי פסוקים, והשיני 'וְשָׂרַי ביששכר עם דבורה' (שופטים ה, טו), שהיתה דבורה כאמהות" (עמ' 20). שיעור הדברים הוא שנודעו במקרא שתי הופעות של המילה "וְשָׂרַי" ושתיהן באות בראשי פסוקים, ונערכת מעין גזירה שווה ביניהן. האזכור הראשון הוא שמה הפרטי של שרה אמנו, "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם", כתוב המופיע בראש פרשת נטילת הגר כשפחה, ואילו הכתוב השני מִשִּׁירַת דבורה משמעו שֶׁשָּׂרֵי יששכר נלחמו יחד עמה.
ההשוואה הישירה ב"טעמי מסורת המקרא" היא בין דבורה לבין שרה אמנו, אולם הפרשן מחשיב את שרה כמייצגת את האימהות כולן, בהיותה "ראש לכל האמהות" (בראשית רבתי, כג, א, עמ' 101), ודבורה נתפסת כשקולה לארבע האימהות. נראה לומר שהיסוד לפרשנות המשקיפה על דבורה כשקולה לאימהות הוא בדבריה המפורשים "שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים ה, ז), שמהם אנו שומעים שהיא השקיפה על עצמה בתור אם האומה, כמי שכוננה וקוממה מחדש בתקופתה את העם מבחינה רוחנית. לעומת זאת, המילים "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם) נדרשו על ידי רב בבבלי פסחים (סו ע"ב) בהקשר שלילי כמעידות על יוהרותה ובגינן הסתלקה הימנה נבואה. אפשר אף להעלות את ההשערה שיסוד החשבתה כשקולה לאימהות קשור לדרשות חז"ל למילים "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ". קטע הביאור ב"טעמי מסורת המקרא" נוטל אותו הדימוי עצמו שדבורה עשתה בו שימוש ומסב אותו עליה. הדעת נותנת שאם דבורה האצילה ליעל ברכה המשווה אותה לאימהות, היא עצמה התאימה לדימוי זה, שהרי אין לשער שהייתה עושה שימוש במושא התייחסות שהינו נעלה ממנה גופה (ועיינו פרשנותו של רלב"ג שנדונה במאמרי "לא הכול שלילי", מקור ראשון, מוסף "שבת", 18 בנובמבר 2011).
הביאור ב"טעמי מסורת המקרא" מובא בווריאציה בפירוש בעל הטורים לרבי יעקב ב"ר אשר. בדפוסים הראשונים נאמר לגבי דבורה: "מלמד שהיתה חשובה כאמהות", ואילו בדפוסים מאוחרים הנוסח הוא "... חשובה כְּשָׂרָה" (בראשית טז, א, מהדורת רייניץ עמ' מ). בביאור מבית מדרשם של בעלי התוספות מובאים שני הכתובים המכילים את המילה "וְשָׂרַי", ונערך היקש בין דבורה לבין שרה ולמדים "מה היא נביאה אף היא נביאה" (תוספות השלם, ב, עמ' עג). אם כן, נמצאנו למדים שהרעיון המיוחס לרבי יהודה החסיד לפיו דבורה הייתה שקולה כאימהות, נודע לו המשך ופיתוח בפרשנויות נוספות בספרות הראשונים.
ההשוואה והקבלה בין דבורה ויעל לבין ארבע האימהות מעמידות אותן בשורה אחת עמהן ומחשיבה אותן כדמויות הוד ומופת בעלות שיעור קומה דומה. מצד אחד, הקבלה זו היא פועל יוצא של דרשת הכתובים, אולם מצד שני כמדומה שמצויה כאן אף אמירה מהותית המטעימה שגם נשים נוספות יכולות להצטרף לקטגוריה של "ארבע האימהות" בהתאם לפועלן העצמי לטובת עם ישראל.