בזמן האחרון מתחוללת סערה גדולה בנושא מינוי הדיינים. הועדה למינוי דיינים התכנסה מספר פעמים אך לא כל התקנים מולאו. גופים שונים מאשימים אחד את השני באחריות להלנת דין ולאמלול הנזקקים לדיוני בבית הדין. אתר כיפה אף הגדיל לעשות והתגייס (תוך נקיטת צד ברור בנושא) לסקר את הנושא בהרחבה בסדרת כתבות.
בשורות הבאות ננסה לשרטט קריטריונים למינוי דיינים:
כתב הטור (חושן משפט סימן ז) ע"פ הרמב"ם (סנהדרין ב, ז): "צריך שיהיה בהם" - בדיינים - "שבעה דברים אלו: חכמה, ענוה ויראה, ושנאת ממון - שאפילו ממון שלהם אין נבהלין עליו ולא רודפים לקבץ ממון, שכל מי שהוא נבהל להון - חסר יבואנו. ואהבת האמת - שיהו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן מדעתן, אוהבין האמת ושונאים את החמס ובורחים מכל מיני עול. ואהבת הבריות להם - שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות, בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ומשאם ומתנם טובה ודבורם בנחת עם הבריות. ובעלי שם טוב - שיהיו גבורים במצות ומדקדקין על עצמן וכובשים את יצרם עד שלא יהא עליהם שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקו נאה, ויהיה לב אמיץ להציל עני מיד גוזלו".
הצורך של דיין בחכמה הוא פשוט - הוא צריך לדעת להכריע את הדין בכל מצב סבוך וגם להיות בעל פקחות מספקת כדי להגיע לחקר האמת, במיוחד אל מול עורכי הדין והטוענים הרבניים הדואגים לסבך כל דבר שבעתיים. גם ענוה היא תכונה נדרשת לכל תלמיד חכם אמתי, וכן לכל אדם שניתנת בידו עוצמה להכריע גורלות. יראת שמים גם היא תנאי בסיסי לתלמיד חכם אמתי שאינו רק חמור נושא ספרים והיא נדרשת במיוחד לאדם שאחריות הלכתית כה גדולה מוטלת עליו.
הטור מרחיב לגבי התכונה הבאה - שנאת ממון. ברור הוא כי דיין המכריע בין בעלי דינים ניצים צריך באופן בסיסי להיות חסר פניות כלפי ממון וטובות הנאה.
גם לגבי התכונה הבאה - אהבת האמת - מרחיב הטור. הוא מציין שאהבת האמת צריכה להיות נטיה עצמית - "רודפין אחר הצדק מחמת עצמן, מדעתן". גם הביטויים שבהם משתמש הטור הם מופלגים - "רודפין אחר הצדק... אוהבין האמת ושונאים את החמס ובורחים מכל מיני עול". דומה כי תכונה זו היא התכונה המרכזית שצריכה לאפיין דיין - החתירה לצדק.
התכונה הבאה היא - אהבת הבריות. אך דוק: אהבת הבריות אינה מתבטאת ברצון להקל עליהם את נטל ההלכה. הטור שואל: "ובמה יהיו אהובים לבריות?" ועונה: "בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ומשאם ומתנם טובה ודבורם בנחת עם הבריות" - אהבת הבריות אינה צריכה להשפיע על הכרעת הדין אלא באה לידי באינטרקציה חברתית - עין טובה ודבור בנחת.
בנוסף, על הדיינים להיות בעלי שם טוב, תכונה שהטור מפרש אותה כגבורה בקיום המצוות וכן בהצלת עני מיד עושקו - בעשיית הצדק מבלי מורא מפני מה שיאמרו על הדיין. כמה הדבר חשוב בדורנו כאשר כל דבר עולה לכותרות ונידון בפני "בית הדין" של הפייסבוק, שאין כל קשר בינו לבין דרכה של תורה.
הנה כי כן, התנאים הבסיסיים לדיינות אינם כוללים "כח דהיתירא", רצון 'לבוא לקראת' נשים וכו'; תכונת היסוד החשובה לדיין היא החתירה לאמת. כמובן שהדיין צריך להתנהל בנחת ובשכל טוב עם הבריות, אך אסור לו לתת לכך להשפיע על שיקול דעתו בדין. הגמרא (כתובות קה:) אף אומרת בחריפות: "האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" - תלמיד חכם שזוכה לאהדה מקיר לקיר, אין זה בגלל מעלתו, אלא משום שהוא חושש לפסוק פסקים שלא ימצאו חן בעיני אנשי עירו.
בשולי הדברים נעיר כי המצב הנוכחי שבו דיינים נבחרים בראש ובראשונה ע"פ מפתח עדתי-מפלגתי ובאמצעות קשרים אישיים ורק ע"פ הקריטריונים הנ"ל - רחוק כמובן מאוד מלהשביע רצון. ונחתום בציפיה להתקיימות הנבואה: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" (ישעיה א, כו).