|
"תביא אותם" הראיני את בית הכנסת שלך ואומר לך מי היא קהילתך. מבחינות רבות בית הכנסת הוא תעודת הזהות הקולקטיבית של הקהילה. שאלות זהות הן שאלות רגישות, ולכן כל בית כנסת צריך למצוא את הפיתרון המתאים לציבור שלו, כשהעיקרון היסודי הוא שמירה על מידת השלום. בחור צעיר הייתי ולא נהגתי להביא את ילדי לתפילה בישיבה. פעם ניגש אלי מורי ורבי, ושאלני: "היכן ילדיך?". השבתי: "הם צעירים ואינם יודעים עדיין להתפלל, אם יבואו רק ישחקו ויתרוצצו, ומה יהא על מורא מקדש?" על כך השיבני: "תביא אותם, בית הכנסת דומה לבית הדודים, גם לשם באים כבר מגיל צעיר ואפילו רק להתרוצץ, אם לא יבואו בגיל צעיר ח"ו עלולים לא לבוא גם כשיגדלו". ברור שמצד אחד יש לשמור על בית הכנסת כמקדש מעט ולנהוג בו בבית אלוהים נהלך ברגש. ובווודאי שעיקר מצות תפילה היא קודם כל למבוגרים שהם החייבים בה. אבל מצד שני בית הכנסת אינו אולם קונצרטים ולא מופע חזנות, אלא מקום חי כשהתפילה היא גילוי של החיוניות הדתית. יש בתי כנסת שמרוב שמירה על השקט כמעט ואי אפשר לראות בהם ילדים. בנוסף, אם חלק ניכר מההורים הם צעירים והדבר ימנע מנשים רבות להגיע לבית הכנסת או לתפילה למשך שנים רבות האם אין להתחשב בכך? והרי יש חשיבות רבה לשותפות הנשים בתפילה ובבית הכנסת כחלק מהעוצמה הרוחנית של המשפחה. כך גם לעתים דווקא הכנסת הילדים מאפשרת לתבוע מההורים דוגמה אישית ושמירה על כבוד בית הכנסת. עם זאת, ברור שיש להיזהר מלהפוך את בית הכנסת לגן ילדים, ואף לדאוג שהמבוגרים יוכלו להתפלל כראוי. יש למצוא איזון, והדבר משתנה בין הקהילות לפי אופיין ולפי גיל חבריהם. ניתן ליצור נהלים המבחינים בין חלקים בתפילה, לייצר פעילות לילדים, דרשה לילדים ולדאוג שחלקים מהתפילה ימשכו את הילדים כגון להרבות בשירה. חינוך לתפילה מתחיל בילדות. דומני שבתקופתנו שלא פשוט לחנך לקדושה ולתפילה, יש להטות לצד מידת ימין מקרבת ולהיות נכונים להתפשר גם קצת על השקט, כשהמטרה היא מתן מקום נרחב לילדים ולנוער בתוך חיי הקדושה של בית הכנסת.
הרב אלי רייף, רב בית הכנסת משכן-שלמה, קהילת השחר, מודיעין |
בית הכנסת נועד לתפילה מבחינה הלכתית טהורה כבר כתב 'המשנה ברורה' מילים חריפות ביותר כנגד אלו שמביאים ילדים קטנים לבית כנסת שמרעישים ומפריעים לאחרים להתפלל , ובראש ובראשונה להורים עצמם. אך אני מבקש לדון על הדברים קצת מעבר להלכה היבשה. האם מי שמביא את הילדים עושה כך מתוך מחשבה או מתוך עדריות? כידוע מותר האדם מן הבהמה, אך בסוגיה זו כמדומני שהעדר הוא זה שמנצח. כולם הרי עושים כך ומי אני שבכלל אחשוב על הסוגיה. בשלחן ערוך מודגשת החשיבות של הכוונה בתפילה וההכנה אליה, אך כיצד אבא שמגיע עם ילדו בן השלוש מצויד בשקית צעצועים כדור-רגל ושקית ממתקים מסוגל להתכוון בתפילתו? האם האב באמת מתכוון לחנך כך את ילדו לתפילה? אולי צריך לחפש את הסיבה אצל האימא שעייפה מכל ההכנות וצריכה לנוח, גם השבוע שלה היה מאוד קשה. אבא תמיד מגיע מאוחר, והנה אפשר להרוויח שתי ציפורים במכה אחת, גם בייביסיטר בחינם וגם סוף סוף האב יבלה עם הילדים. אכן חינוך למופת, הילד מתרגל שבית הכנסת הוא מקום בו משחקים, משוחחים עם אבא ובקיצור מקום בילוי. לדעתי תינוק בעריסה שישן יכול להיכנס עם אימו לבית הכנסת כאשר הוא ישן בלבד. לילד ער מגיל 0 עד שלוש אין כלל מה לחפש בבית הכנסת בזמן התפילה. מגיל 3 אפשר להתחיל לקחת אותו לתפילות קצרות או לפרקי זמן קצרים של עד רבע שעה, בתנאי שהם מלוויים בהכנה חינוכית ובתורת הגמול. לאמור, אם אכן תתנהג למופת (לא לדבר ולא לקפוץ) ניקח אותך שוב, אם תדבר נוציא אותך מיד ולא תוכל ללכת עד כך וכך וכדומה. מראש יש להסביר לילד שעד שהוא לא ידוע לקרוא הוא לא יכול להיות עם אבא כל הזמן התפילה בבית הכנסת. הדבר גם ידרבן אותו ללמוד את האותיות ואח"כ את הקריאה, מה שדרך אגב מאוד רצוי לדעתי לפני שמגיעים לבית הספר. אם אכן כולם יתנהלו כך אפשר יהיה לקרוא לבית הכנסת מקום תפילה. כיום חלק גדול מהם הם מרכזים קהילתיים בלבד. כמו כן, כל אמא שמעוניינת להתפלל אך מבינה שבזמן שילדיה קטנים עליה לוותר על כך, תדע-שכאשר יגדלו הילדים יגיע הזמן בו תוכל להיכנס לעזרת נשים ולהתפלל בנחת. כיום בחלק גדול מהמקומות אף אחד לא יכול להבטיח לה שזו תהיה המציאות, שהרי הרעש בעזרת נשים בעיקר בחגים הפך כבר לרעש שכולם חושבים שהוא הכרח המציאות. אם בחגים עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את המקומות שבהם מתפללות סבתות. היתכן שסבתא לא תביא עימה את הנכדים "להתפלל", כאשר כמובן התפילה היא הכותרת בלבד אך במציאות כל סבתא מתגאה בנכדיה החמודים והכישרוניים וכמובן מתפעלת גם מהנכדים של חברתה.
הרב צבי יניר הוא רב קהילה בפתח תקווה |