1. הרב מרדכי גרינברג, ראש ישיבת כרם ביבנה- אמנם עברו קצת שנים מאז שלמדנו עם הרב צבי יהודה, אבל הדברים שלו עדין מהדהדים באוזניי – "אנחנו ביחס להר הבית - נטורי קרתא!"
2. הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל – הרב צבי יהודה זצ"ל סיפר - שכשהביאו לו ספר שחובר בשעתו על היתר כניסה להר הבית במקומות מסוימים, אמר להם: "נאך אשטיקלע כרת... נאך אשטיקלע כרת..." (עוד חתיכת כרת... עוד חתיכת כרת...) על העניין הזה.
3. הרב דוד לנדאו, מכון מאיר- רבינו הרצי"ה זצ"ל היה החלטי מאוד בעניין של עליה להר הבית, גם כשהערבים השתוללו בהר הבית, ובאו ושאלו אותו, הוא לא הסכים שיעלו להר הבית. והוא חזר ואמר: "הר הבית בידינו!", כלומר הר הבית בידינו כבר ממלחמת ששת הימים באופן מוחלט, וזה שהערבים משתוללים שם זה לא מוריד מהעובדה הבסיסית הזאת. הוא היה החלטי מאוד, הוא לא הסכים לשנות את דעתו, גם כשבאו כמה פעמים ושאלו אותו, אני זוכר שהדברים האלו חזרו על עצמם...
4. הרב איתן איזמן - באחד השיעורים, כשישבנו אצל מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל, הגיע מי שהיה אז יו"ר המועצה הדתית, שמואל וינגרטן, והביא אתו את החוברת, כמדומני שזו החוברת הראשונה שנכתבה על העלייה להר הבית. הניח אותה בקצה, ליד הרצי"ה, והרצי"ה דחה אותה הצידה, שם אותה בצד, לא רצה אפילו להסתכל... בסוף השיעור הוא ניגש יותר, ושאל אותו: נו, מה יהיה? והרצי"ה שאל אותו: "מה אתה רוצה, עוד חתיכת כרת?! עוד חתיכת כרת?! מה אתה רוצה שעם ישראל יעבור עכשיו?!" וההוא מאוד נבהל מהתשובה החריפה של הרצי"ה, והיה ברור חד משמעית שאין שום אפשרות ורצון להתפייס בנושא הזה של העליה להר הבית.
5. הרב מנחם בורשטיין - אני אוהב להגיד תמיד את הדברים בדרכי נועם, אבל הרב צבי יהודה תמיד ציין שבנושא הר הבית אנחנו נטורי קרתא, וצריך מאוד להיזהר באיסורים.
6. הרב יהושע בן מאיר, ראש ישיבת "שבות ישראל" באפרת – בסוכות תשכ"ח באתי לבקר את הרב צבי יהודה בסוכה, ואמרתי לו אז, שלדעתי צריך להורות ליהודים לעלות להר הבית – ואם כל ישראל יעלו למעלה – שזו הטענה שטוענים היום - זה יחזק את הזכות שלנו בהר הבית. והוא ממש זרק אותי מהסוכה, הוא כעס עלי מאוד ואמר "מה פתאום?! אנחנו לא עולים – זו הייתה שיטה אצלו - בגלל שהתורה אוסרת עלינו, לא בגלל שאין לנו את הזכות שם, ולכן אנחנו לא עולים, וזהו".
7. הרב דוד לנדאו – נוסף על כך, הוא היה חוזר בשיעורים על כך שאפילו מדידות בהר הבית, הן חוסר כבוד כלפי הר הבית, ע"פ המשנה (בברכות) ש"רקיקה מקל וחומר" – כלומר חוסר כבוד להר הבית כולל אפילו מדידות שם.
8. הקלטה של הרצי"ה בעצמו - והלכה למעשה - קדושת הר הבית. שהלכה שבמשנה שם (ברכות ט,ה): לא יכנס אדם להר הבית במקלו, ובאפונדתו וכו'. ורקיקה מקל וחומר. וכל המחקרים וכל החיטוטים האלו, איזה צד שנקרא לזה. המכונים הלכתיים, והמכונים מדעיים, נדחים מקל וחומר! מקדשי תיראו!
9. הרב משה בלייכר – הייתי בבית של הרב צבי יהודה, והיה שם עוד מישהו, והוא אמר לרב צבי יהודה שצריכים ללכת להר הבית. ואז, באותו רגע, כשהרצי"ה שמע את הדבר הזה, הוא השתולל, ממש, אני לא סתם אומר, הוא השתולל, תפס אותו והעיף אותו החוצה, למה? שהדבר הזה הוא נורא ואיום! כך הרב צבי יהודה אמר.
10. הרב אביגדר נבנצל - ודאי צריך לשמור על מה שהרבנים גזרו בשעת כיבוש הר הבית בתשכ"ז, כל גדולי הרבנים חתמו שלא להיכנס למקדש, ולא להתקרב חס ושלום להר הבית. עוד לפני כן, הרב קוק בזמנו פרסם את האיסור לא לללכת להר הבית, והוא לא חשוד שחסרה לו אהבת ארץ ישראל... בתשכ"ז דיברתי עם הרב צבי יהודה, וגם הוא לא חשוד שחסרה לו אהבת הקודש, שאולי הגיע הזמן לעורר לבנות את בית המקדש, וגם הוא לא הסכים. הוא אמר שאנחנו עוד לא מוכנים לבניין המקדש.
11. הקלטת הרצי"ה –מספר על עליתו להר הבית במלחמת ששת הימים – אח"כ הוא אומר לי פתאום: אנחנו בהר הבית. אני נבהלתי. אני רוצה לברוח, תצא, אמרתי. אני לא ידעתי שאנחנו ניכנס להר הבית. אז אני אומר: נצא מכאן, תראה לי איפה לברוח מכאן. נו, זה כבר היה ממול הבניין שלהם (המסגד). המעבר היה דרך שער האריות. מקודם לא היה אפשר בדרך אחרת. אז הוא הכניס אותי דרך זה.
12. כרוז הרצי"ה מתשל"ז- (לנתיבות ישראל ב עמ' רפא)
ב"ה, זך שבט התשל”ז
ברור דברים בענין הר-הבית
כל החּומרה הגדולה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד, על-פי ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת פוגעת וגורעת, במשהו בערך הבעלות הקנינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר-בקדש הזה... והנהו גם הוא, ככל שטחי מקומות ארץ-חיי-קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפלותיהם ביום הששי. קבוצות חילינו, הנמצאים שם, שומרים ומשגיחים עליהם בפקּודת שלטונותנו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך-כך ומתוך-כך קבועה וקימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח-המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום-אופן בעלי המקום הזה.
במלא צפיתנו תוחלתנו לכל ישועתנו השלמה.
צבי יהודה הכהן קוק
מארגון מורא מקדש נמסר כי "בתקופה האחרונה נשמע קול המערער כביכול את הידוע ומפורסם בין תלמידי הרצי"ה ביחס לדעתו הנחרצת נגד עליה להר הבית. לכן ראינו צורך לברר אותה מחדש אצל עשרות רבות מתלמידיו. מהכרוזים שפרסם, מההקלטות שלו ושל תלמידים שפורסמו, ובע"ה יפורסמו בהמשך דברים נוספים, עולה התמונה הברורה: אין לנו שום אפשרות, להיכנס בימינו, לכל שטח הר הבית. הרצי"ה היה מסביר שזה אסור הן מבחינה הלכתית, מחששות כרת חמורים, ומהכשלת אחרים, כפי שציין בכרוז שפרסם בתשכ"ז ובתשל"ז, והן מבחינה רוחנית, שהעם עוד לא מוכן לכך, כל עוד לא חזרה הנבואה (כפי שביאר באריכות במאמרו "מאחר כתלנו").
לדבריהם, "הרצי"ה היה מבאר, שלא רק כניסה בפועל לחלקים מההר אסורה, אלא אפילו עצם המדידות של גבולות הר הבית, על-מנת להתיר כניסה למקומות מסוימים בו, הן פגיעה ב"מורא-מקדש", והן נכללות בגדר "רקיקה מקל וחומר". על דבר זה היה הרצי"ה חוזר פעמים רבות. כי עצם המחשבה, שהשאלה של "מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו" היא רק שאלה הלכתית "טכנית" של קוים וסנטימטרים איפה כן ואיפה לא - כאילו כל מה שחסר לנו בשביל לעלות להר הבית, וכ"ש לבנות את בית-המקדש, זה רק כמה מדידות טכניות - יש בה השפלה, ביזיון וחוסר מורא מקדש, השקול לרקיקה, כי היא מתעלמת לחלוטין מקדושתו הנשגבה והנוראה של הר הבית, ומגודל הטהרה והרוממות אשר עלינו להתרומם, להתקדש ולהטהר בשביל להיות ראויים אליה. רואים גם שהרצי"ה סבר שזה שהערבים משתוללים בהר הבית זה לא פוגע בריבונותינו עליו.
"את דברי הרצי"ה על כך ש"בענין הר הבית אנחנו כמו נטורי קרתא" ניתן לבאר ע"פ דברי הגר"א, שמצד אחד דחף ועודד את תלמידיו לעליה ולבניין הארץ, ומאידך לגבי בית המקדש אמר בענין שלוש השבועות: "שמושבעין שלא יצאו מאליהן לבנות את בית המקדש עד שיבוא" (פירוש על שיה"ש, ועי' ב"קול התור" ו) ".