"מצטער אני בפגישה" הפך להיות שם קוד ל"אני בעבודה ועושה עכשיו משהו ממש חשוב". בשורות הבאות אבקש לשים סימן שאלה על הנחת יסוד זו.
בעולם העבדות המודרנית, מתחלק יום העבודה של עובד לשלושה חלקים מרכזיים:
הראשון, מטלות הקשורות ישירות לקידום ופיתוח בתחום מקצועיותו של העובד.
השני, כולל חלקים המכונים " פגישות" אשר מטרתן משתנה אך ברובן הן נועדו לשכלל את עבודתו של הפרט או לקדם את הארגון בו הוא עובד.
וחלק נוסף אשר תופס נפח הולך וגדל זהו החלק ה"חברתי", היינו, השתתפות באירועים חברתיים אשר נועדו להפוך את מקום העבודה למסגרת חברתית מחזקת מתוך הנחה כי עובד שטוב לו הוא עובד פרודוקטיבי יותר.
באשר לחלקים האחרונים, נשאלת השאלה: עד כמה הם תכליתיים?
כך למשל, סיפרה לי בעבר חברה, מתחום המשפט, כי היא רואה הבדל ניכר בין אופן ניצול הזמן שלה בעבודה לאלה של הגברים העובדים במחיצתה (מבלי להכליל כמובן). בעוד שהיא מגיעה למשרד בשעה מוקדמת מאוד, שותה קפה תוך כדי עבודה, מוותרת על יציאה לארוחת צהריים חברתית מחוץ למשרד ובמקומה אוכלת בפרק זמן סביר בנחת, ארוחה במשרד . שותפיה למשרד מגיעים בשעות מאוחרות ,יוצאים מעת לעת להפסקות ארוכות ואשר על כן, מאחרים לשוב הביתה בסיומו של יום העבודה.
בפרשתנו, פרשת "וירא", אנו נפגשים עם שלושה מלאכים אשר נשלחו לאברהם. מיד לאחר הבטחת הזרע לאברהם ותחנוניו על סדום נאמר: "ויבואו שני המלאכים סדמה"/ מסביר רש"י: "אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט והוא אותו שבא לרפאות אברהם והשלישי שבא לבשר את שרה כיון שעשה שליחותו נסתלק לו". למלאך מטרה קונקרטית, כל שנעשה עד להשגת המטרה הינו בבחינת אמצעים.
גם בדו-שיח בין אברהם לה' מציג אברהם טיעונים עניינים, משעה שכלו הטיעונים - תם הדיון. מעניין כי הדיון מסתיים במילים "וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו" (בראשית י"ח, לג). מדייק רש"י ד"ה "וילך ה'": "כיון שנשתתק הסנגור הלך לו הדיין. ואברהם שב- נסתלק הדיין נסתלק הסנגור והקטיגור מקטרג ולפיכך ויבואו שני המלאכים סדומה להשחית".
כאשר הגיע אברהם לטענה האחרונה ומשהוברר כי אין אפילו עשרה צדיקים בסדום, מה שמתברר בהמשך הסיפור כעובדה נכונה בשעה שנסבו אנשי סדום על הבית "מנער ועד זקן כל העם מקצה" (שאין אחד המוחה בידם , רש"י י"ט, ד'), הבינו כל הצדדים בדיון כי הגיע הזמן לפזר את ה"פגישה".
ובחזרה לעולם שלנו, כמה "פגישות" מתפזרות כאשר כלו כל הטיעונים? כאשר עלו כל ההצעות? וכמה מתארכות ללא סיבה ראויה?
נראה, כי העולם המודרני מציב מטרת על להפוך את האדם העובד ליצרן מקסימלי ואחת הדרכים להשגת מטרה זו היא הפיכת סביבת העבודה לסביבה מזמינה וחברתית.
מי מאתנו יכול לומר כי מרבית הפגישות בהם הוא נוטל חלק הן ענייניות, תכליתיות וממוקדות מטרה?
כמה מהפגישות אינן מסתיימות כאשר מסתיימות הטענות? ומתי לאחרונה קם "הדיין" במשרד ונטש פגישה שהגיעה לנקודת מיצוי?
השבוע, הוחזר המחוג שעה אחת אחורנית. ההבדל בין שעון החורף לזה של הקיץ נעוץ ביסודו גם בתפיסה כי שעון הקיץ, לכאורה, מזמן אפשרות ליום עבודה ארוך יותר. אך האם יום עבודה ארוך יותר מבחינת הזמנים הוא בהכרח יום מנוצל יותר?
ברור, שקיימת סקלה רחבה בין העיסוק הקונקרטי, הענייני, לבין העיסוק החברתי שלפעמים גובל בלשון הרע.
יש מקום לקשרי חברות ולטיפוח סביבת עבודה נעימה, אך האם לא הפרזנו מעט? עד כמה אנו ממוקדי מטרה ובאלו פעמים בלבלנו בין אמצעי למטרה?
בוודאי שלא מצופה מבני אדם להיות ממוקדי מטרה כמלאכים .אך מציאות של מלאכים מציבה לנו שאיפה ומורה על כיוון.
ואולי מבט מעמיק בפרשה קורא לנו לצאת לשבוע העבודה עם תודעה של "שליחות".
שליח מסמן מטרה, וחותר להשיג אותה באופן היעיל ביותר תוך הסרת המכשולים שבדרך, ניכוש הטפל והתמקדות בעיקר.
עם הפנים לעולם המעשה, ומבט אל יומן הפגישות הצפויות, עולה קריאה מהפרשה "מהיום מחליטים להיות תכליתיים".
רונית שני צילום: באדיבות המצולמת
רונית שני, מנתחת התנהגות מוסמכת ABA , "מרכז שבילים - ללכת קדימה בשביל הילדים"