מי שמפריעים לו סימני הזקנה איתם כולנו נפגשים בצורה כזו או אחרת במהלך חיינו- צריך לבוא בטענה לאברהם אבינו. הפעם הראשונה שמוזכרת ה"זקנה" בתורה היא בפרשת השבוע שלנו - "ואברהם זקן בא בימים", והמדרש לומד מכך שאברהם הוא זה שבעצמו תבע וביקש את סימני הזקנה מהקב"ה.
הבריחה הזאת פוגעת בעצם בעצמנו
אברהם, כך מסביר המדרש, ראה שנוצר בלבול בעולם בין הצעירים למבוגרים. אין כבוד לאנשים הוותיקים והזקנים, אלו שעברו כברת דרך משמעותית בחייהם, משום שמבחינה חיצונית לא ניכר כל הבדל בינם לבין הדור הצעיר. דבר זה הוביל לזלזול וחוסר הערכה כלפי האנשים המבוגרים שבכל מקום, ומכאן הגיעה בקשתו של אברהם מהקב"ה שיתן בבני האדם את סימני הזקנה- "מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד".
בעוד שאברהם ראה את הזקנה כדבר "המעטר" את האדם, העולם של היום רואה את הדברים "מעט" אחרת. הזקנה, ובעיקר סימניה החיצוניים, הינם דברים שהעולם הכללי מתרחק ובורח ממנו, ובעידן המודרני האמצעים ל"בריחה" זו רבים ומגוונים. אבל, אולי, הבריחה הזאת פוגעת בעצם בעצמנו.
לא לברוח ולהתכחש מהתופעה הטבעית של הזקנה
אחת התופעות שהמשנה מספרת שתגיע בדור עקבתא דמשיחא, היא הפגיעה בכבודם של המבוגרים- "נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים"(סוף מס' סוטה). ולכן, דווקא בתקופה זו צריכים להרגיש ולהדגיש את מקומם וכבודם של בני הדור הותיק. דווקא כעת עלינו להתגאות בניסיון החיים, בחכמה, ובמסירות שהדורות הקודמים עשו למעננו, ובתוך כך לא לברוח ולהתכחש מהתופעה הטבעית של הזקנה, הבאה על כולנו. כך, ורק כך, תבנה כאן חברה ראויה ומתוקנת, כזאת שמכבדת ומוקירה את ותיקיה שעמלו ובנו את קומת החיים היציבה, עליה עומדים הדורות הבאים.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת אדרת אליהו וראש בימ"ד מבקשי פניך, גילה, ירושלים