פרשת עקב מתעדת את נאומו האחרון של משה רבינו ע"ה. כמנהיג הדור, משה נפרד מעם צעיר שעבר תהליכים קשים ומסובכים. כעת, כשהם עומדים לפני כניסה לארץ חדשה ומפחידה, משה מזכיר להם את העבר: "תראו איך הקב"ה דאג לכל צרכיכם, עשה בשבילכם נסים גלויים ותמידיים כדי שתוכלו לעבור את הקשיים בשלווה". אבל מדוע לעשות זאת? הלא עם ישראל ניצב על סף ההתפתחות שלו כעם, ויש לעודד אותו לעצמאות בדיוק כפי שנוהגים עם ילד שיוצא מהבית בפעם הראשונה. האם התמקדות בעבר אינה עלולה לגרום לתחושת נטישה? בנוסף על כך, הוא מזכיר להם שכעת נכנסים לארץ ללא באר, מן וענני כבוד. מדוע?
אלא שמשה רבינו מבקש מעם ישראל להביט קדימה על בסיס הסתכלות אחורה: "הסתכלו אחורה ותגלו שלא היה חסר לכם כלום, מפני שהיה אבא וריבון לעולם שדאג לכל הצרכים ועשה ניסים גדולים". משה מבקש מהעם להבין כי אותו אבא ידאג להם גם בימי מלחמה וכיבוש, תקופות של חרישה ונטיעה ודאגה. פרנסה דורשת השקעה והשתדלות, אך לא פחות מכך - גם תפילה ותקווה בדיוק כמו בימי המדבר.
בפרשת בשלח אנו לומדים על המן ששלח הקב"ה: "והעומר עשירית האיפה הוא". עשירית האיפה היא מידה שכיחה בתורה, אך רק פעמיים אנו מוצאים מידה זו צמודה לעומר. בפעם הראשונה כאמור בלומדנו על המן (כל נפש הורשתה לאסוף מן בכמות של עשירית האיפה - עומר). בפעם השנייה - בפרשת אמור - מדובר בקרבן העומר שמוקרב בתחילת הקציר, ממחרת השבת ביום שני של פסח, מקמח שעורה.
קמח שעורה אינו טעים כלל ובדרך כלל משמש כאוכל לחיות. בהקשר העומר - מדובר בקמח הראשון של היבול החדש שמקריבים אחרי סינון קפדני (13 ניפויים!). אנו לוקחים את הקמח המסונן ביותר של הזן הפשוט ביותר, שלא ניתן לאכילה, ומעניקים לו משמעות דומה באותה מידה למן שכולו רוחני. העיסוק החומרי מיד עם הכניסה לארץ אינו נפרד מהרוחניות - לעומר של השעורה יש פוטנציאל להיות בדיוק כמו המן שהוא עומר רוחני. אמנם יש צורך בסינון וטיהור, אך הפוטנציאל עצום.
משה רבינו נפרד מעם ישראל עם מסר חזק: "הסתכלו אחורה", הוא אומר להם, "לא הגעתם לכאן לבד וגם כאן לא תישארו לבד. אל תפסיקו להשקיע ברוחניות - זוהי ארץ חדשה והחיים אינם קלים, אבל תוכלו לעלות לפסגות חומריות ורוחניות עצומות".
הכותב הינו מנהל ישיבת או”ת דרכינו ע”ש איליין ונורם ברודסקי, מבית רשת אור תורה סטון