האקטואליות של ויכוח המרגלים לימינו

המרגלים לא רק היו סתם פחדנים. הם ניתחו את המיציאות בצורה שונה. הרב איתי מוריוסף שופך אור נוסף על הפרשה שבכל שנה מעוררת אותנו למחשבה על המרגלים של ימינו

חדשות כיפה איתי מוריוסף 24/06/16 16:37 יח בסיון התשעו

האקטואליות של ויכוח המרגלים לימינו
Shutterstock, צילום: Shutterstock

האם חטא המרגלים היה יכול להימנע? האמת היא שהשאלה צריכה להישאל בצורה רחבה יותר, ובהתייחס לתנ"ך כולו: האם החטאים הגדולים בתנ"ך - דוגמת חטא אדם הראשון וחטא העגל -הם חטאים שניתן היה למונעם, או שהם מבטאים מתח לא-פתור בחיים עצמם - מתח שהביטוי שלו הוא התמודדות עם הכישלון כחלק מאתגרי החיים?

עמדתי, כפי שאכתוב בשורות הבאות, שהחטאים הדרמטיים שבתנ"ך, אלה ששינו כביכול את מסלול המציאות של האנושות בכללותה (חטא אדם הראשון) או של העם (חטא העגל וחטא המרגלים) אינם חטאים במובן הרגיל של המילה - לא מדובר בכישלון הנובע מרפיון כוח ומחולשת הרצון - אלא בכישלון מובנה הטבוע במתחים הבלתי-פתורים של הזהות האנושית או הלאומית.

רבים מן המפרשים נדרשים לשאלה מי האשם בכישלון? האם זה היה משה שנכשל בכך שלא צפה למרחוק לאן יכולים הדברים להידרדר? האם היו אלו המרגלים עצמם, שלא הבינו שתפקידם בעת ההיא - ובניגוד, אולי, למציאות בשטח - לחזק את העם לקראת ההתמודדות הקשה שנכונה לו? ואולי, העם הוא האשם: העם שמתקשה להאמין בקב"ה, פעם אחר פעם, למרות כל הנסים וההוכחות שצפה בהם מקרוב?! אני מבקש לומר, לאור הפסקאות הקודמות, שהשאלה המרכזית אינה צריכה להיות "מי האשם?" - אלא "מה טיב האתגר הזה שגורם לכל המשתתפים בדרמה לכרוניקה ידועה מראש של כישלון?"

נשוב לרגע לסיפור. קבוצת אנשים, מהדרג הבכיר של מנהיגי העדה, נשלחים לרגל את הארץ לקראת כניסתו העתידית של העם. עצם המחשבה שכדאי לסרוק את הארץ לפני הכניסה הינה רעיון טקטי מבורך. לא יעלה על הדעת שעם שלם, שמתעתד לכבוש ארץ מיושבת, לא יבחן את דרכי הגישה, את טקטיקות המלחמה והמגננה של האויב, ואת מצבם המורלי של המקומיים. צבא לא נכנס למלחמה מבלי שיבחן את החלופות העומדות בפניו.

חבורת המרגלים נכנסת, אם כן, כשמטרה לגיטימית לחלוטין לפניה - איסוף מודיעין. אלא שבמהלך סיורם הם מתוודעים מקרוב למציאות מורכבת: הארץ מיושבת בידי אוכלוסייה ותיקה שהקימה במהלך דורות ערים לתפארת, סללה דרכים ונטעה כרמים. האוכלוסייה, כך נראה, רואה עצמה כבעלת תביעות לגיטימיות על הארץ. והארץ אף מכונה על שם יושביה "ארץ כנען".

המציאות הזו מעוררת מחלוקת אידיאולוגית ופרקטית בקרב החבורה: האם במציאות הנוכחית ראוי וניתן לכבוש את הארץ? האם ניתן לגרש עם הנטוע בארץ מזה דורות ורואה בה את ארצו? האם החזון שבו הארץ כולה נשלטת ע"י העם היוצא ממצרים אכן בר מימוש? לפתע ההבטחה לחיים של שלום בארץ הפכה, בעיני קבוצה גדולה מהמרגלים, לאידיאולוגיה ריקה ולא מעשית. אל מול קבוצה זו עמדו יהושע וכלב. הללו סברו שהחזון בר מימוש והקושי העומד בפני הגשמתו הוא בעיקרמוראלי ולא מעשי. "יכול נוכל לה", הם אומרים, בבחינת "אם תרצו - אין זו אגדה".

האמת ההיסטורית, כמובן, הייתה מורכבת יותר. ספר יהושע מעיד בכמה מקומות כי הכנעני נותר בארץ (ראו לדוגמא יהושע יז',ב'). לא רק זאת - בסוף ימיו יהושע מזהיר את העם מפני היטמעות והתבוללות במקומיים, מה שמלמד שהם המשיכו להוות כוח תרבותי. ואם מגיעים לימי השופטים - הרי שהם המשיכו להוות גם כוח צבאי. נמצאנו למדים, אם כן, שבמבחן המציאות עמדת רוב המרגלים הייתה עמדה לא פחות ריאלית מעמדת כלב ויהושע.

הפרשנות שהצעתי לפרשיה העגומה הזו שם את חטאם בקונטקסט שונה - לא עוד כישלון שנובע מפחד בלבד, אלא תפיסת עולם שהיא תוצאה של ניתוח שונה של המציאות וביקורת על האידיאולוגיה שביקש משה להנחיל לדור יוצאי מצרים. על פי פרשנות זו הוויכוח בין המרגלים הוא ויכוח הנמשך עד היום. מדובר בוויכוח סביב השאלה האם החזון של החיים בארץ הזו כעם היושב בארצו לבטח וללא שליטה בעם אחר - אכן אפשרי!?

והתשובה - לאלוקים פתרונים.

הכותב הוא רב התיכון התורני או”ת דרך אבות, מבית רשת אור תורה סטון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן