פרשת תצווה פותחת בהוראה לקחת שמן זית טהור למנורה. הזית זכה לתהילתו כבר בשלב מוקדם בתורה, כאשר היונה הביאה ענף ממנו לתיבה עבור נח, כמסר לחיים חדשים לאחר המבול, הזית היה אחד משבעת המינים של הארץ, שאחד מכינוייה הוא "ארץ זית-שמן", כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא שילם על העצים שלו בשמן זית טהור. ידוע לנו על השימוש בשמן זית למנורה בחנוכה, יש המשתמשים בו כדי למשוח את ראשו של החתן ביום חתונתו, מדינת ישראל המודרנית בחרה בענפי זית סביב החנוכייה כסמל לשלום, ועוד.
במסכת ברכות (נז:א, בתרגום לעברית) מופיע ש"הרואה זיתים בחלום, אם היו קטנים - סימן הוא כי יפרה וירבה ויתקיים עסקו כזיתים... אם רואה אילנות הזית - סימן הוא שיהיו לו בנים מרובין, שנאמר: "בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך" (תהלים קכח, ג). יש שאומרים כי הרואה זית בחלום - סימן הוא כי שם טוב יוצא לו, שנאמר: "זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך" (ירמיהו יא, טז). הרואה שמן זית בחלום - יצפה למאור תורה, שנאמר "ויקחו אליך שמן זית זך", בדיוק מהפרשה שלנו.
שמן זית תעשייתי | צילום: dominique landau,Shutterstock
במקום אחר בגמרא (מסכת מנחות פה), מסופר סיפור העוסק ברכישת כמויות פנטסטיות של שמן זית, שמתחיל באשה החכמה מתקוע שחוכמתה באה לה בגלל השימוש התכוף בשמן זית. תקוע כאן אגב, היא לא זו שבהרי יהודה, דרומית מזרחית לירושלים, אלא מקום בהרי הגליל העליון, אשר יש חושבים ששמו השתמר והשתבש בשם הכפר פקיעין. ובאשר לשמן זית וחוכמה, גם במחקר המודרני, נמצא שלשמן זית יש השפעות חיוביות בתחומים שונים כולל פעילות תקינה של המוח, שיפור יכולות קוגניטיביות, עיכוב תהליכי הזדקנות ועוד.
במדרשים ובתלמוד הזית משמש לעוד משלים רבים. הנה אחד (שנלמד בדף היומי בשבוע הבא): א"ר יצחק: בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו (הקב"ה לאברהם): מה לידידי בביתי? אמר לו (אברהם): על עסקי בני באתי... שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו (לאברהם), זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן ...
אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית?
לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה"ז ולא בעולם הבא.
ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין" (מנחות, נג ע"ב).
הנתיבות שלום (1911-2000) מרחיב ומלמד ש"זית הוא הפרי היחיד שמלבד קיומו ככזה, מסתיר בתוכו כוח מיוחד. לאחר שהוא מוכה ומרוסק, הוא חושף כוח חדש שנאגר בתוכו, הכוח להדליק אור, לגדול ולקיים להבה", כמו, מסביר הרב, הנשמה שלנו, שלפעמים מקבלת הכוונות ואפילו מכות מהחיים, אך לעתים קרובות, כך אנחנו מקוים, הנסיונות והמצוקות הם שמוציאים גם מאיתנו את המיטב ועוזרים לנו להדליק אור גדול יותר.
הזית מייצג את המשך הצמיחה שלנו. כשכורתים עץ זית, נראה לעינינו רק גדם עצוב, אבל בטיפול טוב, יש לו סיכוי טוב לחזור לחיים. במיוחד בגליל וגם ביהודה ושומרון, אפשר לראות עצי זית בני מאות שנים, שממשיכים לתת פרי. וגם בהיותם עתיקים מאד, עצי זית אף פעם לא מאבדים את העלים הירוקים-כסופים שלהם.
בהקשר לעיסוק בבגדי הכהן הגדול בפרשת "תצווה" ולחג פורים המתקרב - שני סיפורים שמוטיב הלבוש והבדים כל כך חזק בהם - אפשר לומר גם על עצי הזית, שהם מהעצים שתמיד לבושים, ומצליחים לעשוות זאת בצניעות והידור. והלוואי עלינו.
הרבנית ד"ר מיכל כהנא היא מורת דרך, מלווה רוחנית, כותבת, תלמידה ומורה לתורה ותלמוד.