בחנו את עצמכם: איזה סוג מנהלים אתם? האם אתן דוגלים במדיניות "הדלת הפתוחה"? מניחים לעובדים שלכם לצפות בהם מנהלים מו"מ, סוגרים עיסקה, מפצחים וכדומה, או שאתם דוגלים בשיטת ה"סיווג", ומי שלא ליד השולחן לא אמור להיות כאן?
נדרשים לגלות מיומנות חדשות
רעיון זה קורה בכל חברה, ובכל שלב של המוצר: נתקלים לפתע בדילמה חדשה, כזו שטרם נתקלנו בה בעבר. אם בעיה מקצועית, ואם בעיה עסקית, מו"מ תקוע או כל דבר אחר. כאן נדרשים לגלות מיומנות חדשות, שהעובדים לרוב לא הביאו מהבית.
כעת בכוחכם "לשחרר" את הידע ולהעניק, או להניח, ואולי בצדק, שהרי מחר בבוקר יתכן שהעובד הזה יעבוד בחברה המתחרה, ולמה לכם לחלוק איתו מידע ששווה זהב?
כדי לפצח את השאלה הזו שווה להתבונן במסר חזק מתוך פרשת השבוע, בניתוחו המעמיק של רבי יצחק עראמה, מגדולי הוגי הדעות ופרשני התנ"ך טרם גירוש ספרד.
בפרשה, העוסקת בבניית המשכן, מבקש אלוהים מעם ישראל לבנות לו מקום בו הוא יוכל להיות עימו.
האדם נדרש לתת למשכן, לתת מעצמו
אולם מה שמרתק ומעורר מחשבה היא דווקא צורת הפנייה. אלוהים אינו מבקש "תנו לי תרומה" אלא להפך "ויקחו לי תרומה". בצורת הפנייה מרומז על הרעיון העמוק של המשכן: הוא מהווה משכן מצייג לערכי האומה וחיבור לקודשי הרוח של העם. ככל שהאדם מתבונן בתבניתו הפנימית ומתחבר אליו הוא נתרם יותר מאשר תורם.
אין ספק, האדם נדרש לתת למשכן, לתת מעצמו. אך הראשון להיתרם מכך זה הוא בעצמו. הוא רוכש המון ניסיון, נחשף לחכמה וידע. המשכן, מגלים חז"ל, נוסד בתבניתו של האדם, באיזונים הנכונים בין כוחותיו החיצוניים לפנימיים. אדם המשכיל ללמוד את חוקיותו הפנימית ירכוש לעצמו נכס אדיר לחיים.
את הידע והכוח הזה האל לא משאיר לעצמו, הוא חולק אותם איתנו. הוא אינו "מאוים" שניקח את זה ממנו, ואולי זה הדבר הכי חשוב שהוא מבקש ללמד אותנו: קיבלתם מתנה? תחלקו אותם עם אחרים. שום דבר לא תפסידו מזה, ואולי גם להפך.
מנהל חזק הוא מנהל שלא מפחד - לא מפחד מללמוד מאחרים, לא מפחד להעניק, לא מפחד מנתינה. כשאתה נותן אתה מקבל.
זיו אלול הוא יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול".