נסו לדמיין את הצייר הטוב ביותר בעולם, שכל תמונה שלו מרהיבה ביופייה ונמכרת בסכומי עתק במכירות הפומביות הגדולות ביותר. והנה יום אחד, הגיע צייר זה לגן של ילדים קטנים לספר להם קצת על מלאכת הציור ועל אהבתו הרבה לאומנות, ובסיומו של אותו מפגש ביקשו הילדים לתת לו מתנה. אחרי חזרות רבות ניגשו אל הצייר שני ילדים, לבושים בלבן, ובידיהם ציור גדול שכל ילדי הגן השתתפו בהכנתו. הציור, כולנו מבינים, היה מלא בקשקושים וב"יציאות מהקווים", הצבעים שבו היו ממש לא מתואמים, ובכלל לא היה ברור מה ניסו לצייר בו. ובכל זאת הצייר שמח שמחה גדולה והתרגש ממתנתם של הילדים, הוא לקח אותה אל הסטודיו שלו, שנמצא בשדרה המפורסמת ביותר באותה עיר, ותלה אותו במרכז הסטודיו, ממש ליד ציוריו היקרים ביותר.
התרגשותם של הילדים מכך שהצייר החשוב קיבל את ציורם, ומהכבוד הגדול שהוא רחש לו, הייתה כה רבה, ובכל העיר דיברו על מתנתם של הילדים לצייר, שזכתה להיתלות במקום של כבוד בסטודיו של האומן המפורסם.
לפעמים, הנתינה הגדולה ביותר היא דווקא לקבל. לעיתים, המוכנות לקחת, למרות שאתה לא צריך וזה קטן ופחות ממעלתך - נחשבת לנתינה הגדולה ביותר שניתן להעניק.
מי שנותן הוא בעצם מקבל
עם תחילת העיסוק בפרשיות המשכן, פותחת פרשתנו בתרומה שנתנו בני ישראל לבניית המשכן וכליו, כל אחד כפי יכולתו וכוחו. השאלה המפורסמת ביותר היא מדוע נתינה זו של בני ישראל נקראת בתורה בלשון לקיחה- "ויקחו לי תרומה", הרי בני ישראל הם אלו שנתנו והוציאו מכיסם ולא אלו שלקחו?
וכאן מגיעות תשובות רבות שהעיקרון המשותף להן הוא שמי שנותן הוא בעצם מקבל - נתינה למען הזולת היא תמיד קבלה. אם תתן - תרוויח, לעולם לא תפסיד מהצדקה, "עשר בשביל שתתעשר" וכד' - שכולן נכונות הם, אך נראה שיש כאן עניין פשוט עוד יותר.
מי שנתן באמת בפרשת תרומה הוא הקב"ה. הרי הוא מצדו לא זקוק לשום דבר מאיתנו - "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". הוא הנותן קצבת חיים ופרנסה לכל חי. ואף על פי כן הוא בחר לבקש, כביכול, מבנ"י שיתנו את תרומתם ובכך נותן מקום לבני ישראל להיות שותפים בבנייה, בהקמה, להיות שותפים עם הקב"ה.
כמו הילדים בגן שהם אלו שנתנו לאומן אך המתנה האמיתית הייתה קבלתו של האומן והמקום שהוא נתן לציורם של הילדים בין יצירותיו, כך, גם כאן ולהבדיל, המתנה הגדולה לא הייתה מצדם של בני ישראל, כי אם מצידו של הקב"ה שנתן מקום לבני ישראל להיות שותפים עם לא פחות מאשר מלך מלכי המלכים.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת אדרת אליהו, וראש בימ"ד "מבקשי פניך", גילה, ירושלים.