הפטרת תרומה

הפרשה עוסקת בצווי ה למשה על בניית המשכן, וההפטרה מתארת את בניית המקדש בימי שלמה.

ההפטרה בהקשרה התנ"כי

תיאור בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה, נמצא במרכזם של פרקי שלמה [מלכים א א - י"א ],

ומהווה אף את שיאם של ימי שלמה. דוד אביו, שכה רצה לבנות את המקדש והיה מנוע מכך, סמן את בניית המקדש כיעד לאומי מרכזי: הן כביטוי ליעודה של מלכות ישראל - לשמש בסיס לגילוי מלכות ה בעולם, והן כעשייה מכוונת לחברת השפע של ימי שלמה - לזכור את מקור הטוב ואת דרך השימוש בו.

מצב בהפטרה: הטכני והתוכני משלימים זה את זה

בנייה היא עשייה טכנית. בניית בית המקדש הוא מעשה רוחני מרומם. כיצד מבטא הכתוב את רוממות העשייה הטכנית?

א. מערכת הזמנים:

1. "סרגל זמן" מיוחד מציב הכתוב בפתיחת תיאור בניית המקדש: במלאת 480 שנה ליציאת מצרים החלה הבנייה [פרק ו פס א]. ללמדך: קו ישר מחבר את הולדת העם ביציאתו ממצרים עם בניית המקדש, בבחינת: שלח את עמי ויעבדוני. אירוע מכונן אחד בקצה האחד של ה"סרגל" ואירוע מכונן שני, בקצהו שני.

2. מערכת שמות חודשים ייחודית נזכרת בהקשר למקדש: חודש זיו [=אייר] - בו החלה הבנייה, חודש בול [=חשוון] - בו הסתיימה הבנייה וחודש האיתנים [=תשרי] - בו נערכה חנוכת הבית.

ב. הערות טכניות-אדריכליות:

1. המידות הפנימיות של הבית הם 60X20X30 אמה. מבנה מרשים באיכות החומרים והעיצוב אבל קטן מימדים אף ביחס להיכלות עתיקים [ ובוודאי ביחס למבנים פשוטים היום ]. יש כאן אמירה: ה משרה שכינתו על השפל והצנוע.

2. חלונות הבית היו "שקופים אטומים" - דבר והיפוכו? דרשו חז"ל: "...אבל חלונות של בית המקדש... מקטינות מבפנים[=מידתם הפנימית] ומרחיבות מחוץ [=מידתם החיצונית], כדי להוציא אורה גדולה" [ מן המקדש לעולם] , "להודיעך שכולו [=הפנים] אור, ואין צריך לאורם [=שבא דרך החלונות מן החוץ].

3. איסור הפעלת כלי ברזל לסיתות אבנים במתחם הר הבית - בית המקדש מבטא את הוויית החיים השלמים ואילו כלי משחית מברזל מבטאים את ההיפך. גם אמצעי הבנייה צריכים להיגזר מיעדה המרומם.

ג. המקדש כאמצעי ולא כמטרה - ההפטרה מסתיימת בדברי הנבואה שהופנו אל שלמה בעיצומה של הבנייה. בדברים אלה מודגש מקומו של המקדש בראיית ה: המקדש לא ישמש לעם כ"תעודת ביטוח" במצב של הסתאבות רוחנית, אלא יהווה "ברומטר" למצב הרוחני - עמידתו של הבית תלויה בהתנהלות המתוקנת של האומה.

ד. שיתופם של אנשי חירם מלך צור בבנייה מראשיתה, אינה רק בגלל מומחיותם בתחומי הטיפול וההובלה של עצים ואבנים גדולים במיוחד, אלא כחלק מיעודו של בית ה להיות מרכז לתפילה וקרבנות לאנושות כולה, כפי שמנסח זאת שלמה בתפילתו ביום חנוכת המקדש: "למען דעת כל עמי הארץ כי ה הוא הא-הים, אין עוד" [מל"א ח ס]. מי ששותף במבצע מראשיתו מחובר ליעדיו באופן עמוק יותר.

דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון