לעתים שואלים אנו את עצמנו, (מבוגרים ומתבגרים כאחד), מה מקומו של ההיבט החיצוני ומה מקומה של המסגרת בגיל הנעורים? בפרשתנו ניתן מענה לכך (מענה חלקי אמנם, כיון שהתהליך החינוכי הינו מורכב, ובו צדדים שונים ומגוונים). בדברינו הפעם נעמוד על היבט זה:
כחלק מתהליך כניסת אהרן ובניו לתפקידם במשכן אומר ה' למשה: (שמות, כח, א'-ב', מ'-מ"א)
"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרון. ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ולבני אהרן תעשה כתנת ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת. והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אותם ומלאת את ידם, וקדשת אותם וכהנו לי".
מה משמעות הכבוד והתפארת הכרוכה בבגדי אהרן ובניו?
מסביר הרמב"ן (שמות, כ"ב, ב'):
"'לכבוד ולתפארת' - שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים.. כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה"
כלומר הכבוד והתפארת הינם ללובשים אותם - לאהרן ובניו, אלו הם בגדים מפוארים שרק מלכים ושכדוגמתם, הולכים בהם.
גם אבן עזרא (שמות כ"ב, ב) הולך בכוון זה:
" 'לכבוד ולתפארת' -שיתפארו בהם. כי אין אחד מישראל שילבש כאלה."
כלומר אלו בגדים יחודיים, והלובשים אותם יתבלטו ויתפארו בהם שאין אחד שהולך בבגדים כגון אלו, רק הם.
הרמב"ן ואבן עזרא מדגישים (בהבדלים קלים לגבי הסיבה לפאר שבבגדים אלו), את הייחודיות שבלבוש אהרן ובניו הכהנים, הזוכים להם בגלל עבודתם במשכן. שניהם מדגישים את חשיבות המאפיינים החיצוניים כגורם סמלי המבטא את יחודיותו של האדם ("אין אחד מישראל שילבש כאלה.."), המעניקים לו בטחון עצמי, המאפשר התפתחות חיובית של האישיות.
היבט נוסף הכרוך במהות תפקידם של אהרן ובניו - תחושת השליחות, הנקשרת לפירושו השני של הרמב"ן לגבי מהות הכבוד והתפארת בבגדי הכהנים:
"ועל דרך האמת, 'לכבוד ולתפארת', יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם.."
על פי פירוש זה הכבוד והתפארת מיוחסים לקב"ה, (כמו תפקידו של בית המקדש ושל עם ישראל, כך גם בגדי הכהנים, משרתי ומשבחי ה' - בגדיהם היפים הינם לכבוד ולתפארת לקב"ה.)
כשילד/נער גדל מתוך תחושה שיש לו שליחות בעולם, שהמשפחה והמסגרת בתוכה הוא פועל, אינה מסגרת טכנית, אלא מסגרת בעלת משמעות קיומית יחודית, כאשר הוא חש שיש לו משמעות ותפקיד משלו בעולם, הדבר עשוי ליצור רצון, שאיפות, ועתיד לתת לו כח להתמודד עם אתגרי החיים בכלל ואתגרי גיל ההתבגרות בפרט.
שאלות לדיון עם בני המשפחה: (כל אחד משתף את האחרים במה שמרגיש וחושב)
* עמדנו בדברנו על חשיבות המאפיינים החיצוניים המובחנים של הקבוצה, האם יש בסממנים החיצוניים גם היבטים שעלולים לעכב / לפגוע בתהליך החינוכי?
* דברנו על הבטחון העצמי שמקנים הבגדים המיוחדים והמפוארים, שאין לאף אחד כמוהם. האם יכולה תחושה זו ליצור גם קושי חינוכי ואישי?
* האם וכיצד ניתן ליצור באופן יזום "תחושת שליחות" אישית וקבוצתית (במסגרת המשפחה ו /או המוסד החינוכי?
מרדכי שפייר, מדריך חלמי"ש, חינוך לחיים במשפחה, מחוז ירושלים