וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. (שמות כ"ח, ב')
מאז התקינו להם האיש והאישה בגן עדן כותנות עור ,הפך הבגד להיות חלק מהותי מהתרבות האנושית. הבגדים שאנו לובשים מסמלים אותנו, מיצגים אותנו. אין הם רק משהו חיצוני, אלא הם מבטאים את הפנימיות שלנו ומשווקים אותה כלפי חוץ. הבגד מגדיר אותנו לעצמנו ולסביבתנו.
בית המקדש הוא מקום שבו אנו מרוממים את ה' ולכן יש מצווה לפאר ולרומם את הבניין שיהיה נאה, מכובד ומרשים (רמב"ם בית הבחירה א,יא) "מלבד שיש בעניין כבוד לבית ולעבודה בהיות העובד מלובש בלבוש מיוחד לעבודה וכבר כתבנו כי בהגדלת הבית ובמוראו יתרככו שם לבות החוטאים וישובו אל ה'" (ספר החינוך מצוה צט). התורה אסרה על דברים העלולים לגרום זלזול בעבודת המקדש, למשל הקרבת בהמות עם מום .כן אסרה על כוהנים בעלי מומים לעבוד במקדש .
בפרשה מוזכרים ארבעה בגדים לכהן הדיוט ושמונה בגדים לכהן גדול. הבגדים אינם סתם 'בגדי ייצוג' אלא הם מחילים על הכהן את כהונתו." כשיסתכל (הכהן) בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד"(החינוך, שם) ובלשון חז"ל: "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם" (זבחים יז,ב), אם הכהן עבד ללא הבגדים הרי הוא נחשב כזר וחייב מיתה בידי שמים (רמב"ם כלי מקדש י,ד).
החלפת בגדים מעבירה אותנו לעולם רוחני אחר. כלה בחופתה לובשת לבן. היא עוברת מעולם לעולם. להבדיל- מת מלובש בתכריכים לבנים. הוא עובר מעולם לעולם. גם הכהן ההדיוט מחליף לבגדי פשתן לבנים. הוא עובר מעולם לעולם.
כהן הדיוט במקדש לובש שעטנז. בגד מפשתן (שֵש) לבן ואבנט פשתן רקום בצמר. (רמב"ם כלי מקדש ח,א). הכהן הגדול לבש גם את האפוד והחושן שהיו עשויים שעטנז: כל חוט מהם היה מורכב מעשרים ושמונה חוטים: שש, ארגמן, תולעת שני ותכלת (ששה חוטים מכל מין) וכן ארבעה חוטי זהב (רמב"ם כלי מקדש ט,ה-ו).
פשתן וצמר מיצגים שתי מהויות סותרות. הפשתן צומח בטבע, נקטף מן האדמה ואילו הצמר גדל על הבהמה ונגזז ממנה בתער. הידורו בכפיפה אחת?הפשתן והצמר מהדהדים לנו סיפורם של קין והבל.
חטאו של קין היה שהביא "מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה-לַיהוָה". חז"ל מבארים לנו במדרש, שקין הביא זרע פשתן כקרבן לה', כלומר דבר שהוא נחשב כפחות ערך. לעומתו: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד', ג'-ד')הבל הביא מהמובחרים שבצאנו. על זה אמר הקב"ה באיסור שעטנז: "אל יתערב מנחת החוטא [הפשתן] עם מנחת הזכאי [הצמר]" (תנחומא בראשית ט). .
בבית המקדש אנו מתקנים את חטאו של קין ואת החטא על זלזול בעבודת הקודש. את אותו פשתן המבטא את ה'בזוי' אנו מרוממים לבגדי הכהונה שנעשים "לכבוד ולתפארת". התיקון הופך להיות שלם בחיבורו לצמר.
מעילו של הכהן הגדול עשוי תכלת. התכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד. (מנחות מ"ג, ב') מגיע עולה הרגל למקדש והתכלת בבגדי הכהן משאירה רישומה בנפשו. הוא מהרהר בכסא הכבוד, נפשו מתחברת לה' והוא מתעלה וחוזר בתשובה.
בימינו כבר עומד מוכן בית ספר לכוהנים. כהן שמכין עצמו לעבודת המקדש מזמין לעצמו בגדי פשתן לבנים כמידתו, עשויים לפי ההלכה. נשים חרוצות עמלות לרקום בצמר אבנטים מעוצבים לכבוד ולתפארת. עם ישראל מכשיר את עצמו בעשייה לעבודת המקדש.