"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", וכבר אמרו רבותינו ז"ל וכי לאורה הוא צריך? אלא ללמד, שמתוך המקדש מאירה המנורה לעולם כולו באור שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא בביאת הגואל , וכאשר זוכים, ניתן לתפוס מן האור הזה גם בחיים.
פרשת תצווה פותחת בציווי על הכנת שמן זית כתית למאור לנר התמיד. חז"ל מתפארים כי בעת בריאת העולם, שימש אור רוחני גדול ומיוחד במשך שלושים ושש השעות הראשונות, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב", באור זה יכל האדם להביט על כל העולם בתוכנו הפנימי ולהבין את מהות העולם בשיא הפשטות, אך כיוון שראה הקב"ה כי לעתיד לבוא, דור המבול ודור הפלגה יפגעו בעולם במעשיהם הרעים, גנז הקב"ה כאמור, אור זה.
אך לשמחתנו, יש כמה וכמה חלונות שדרכן אותו האור, מאיר את חיינו הפרטיים והציבוריים אף לאחר שגנזו הקב״ה כיון שבאמת לא העלימו הקב״ה אלא גנזו. כלומר, טמן אותו באופן נסתר בתוככי המציאות. ישנם עיתים בה ישנה אף הארה נגלית של אור זה כמו בחנוכה, כאשר מספר נרות החנוכה הם שלושים וששה נרות אשר מכוונים כנגד שלושים ושש שעות אלו שהאיר אותו אור גנוז בששת ימי בראשית וכך ניתן למצוא את אותו האור גנוז ונגלה בחיינו,
כאשר אנו מקיימים מצוה ממצוות התורה. אם קיימנו אותה בעומק הרצוי, אנו זוכים להדבק באור הגנוז. בדרך רמז ניתן לראות זאת דרך צופן א״ת-ב״ש, באותיות המילה 'מצווה' שתי האותיות הראשונות במילה 'מצווה' לפי הצופן, מ', צ', מתחלפות ל-י', ה'. אם כך, יוצא מ=י, צ=ה,-יה. י-ה-ו-ה - שם הקב"ה. כיוון שמצווה זה שם הוויה ברוך הוא, אנו זוכים לקבל מאורו, אותו האור שיתגלה לצדיקים לעתיד לבוא
לכן אם האדם מקיים מצווה עם התעוררות הלב, תעצומות נפש ודקדוק המצווה, הוא זוכה והאור הגנוז מאיר בו. כך בכל יום מימות השבוע ועל אחת כמה וכמה בשבת קודש. הלוא כך אנו אומרים בתפילה: "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ׳בטובו׳, מרמז על האור המיוחד האור שגנזו הקב״ה שנא׳ ״וירא אלקים את האור כי טוב״.
ובשבת קודש, אנו מצליחים להתבונן דרכו - דרך קדושת השבת למעיין עולם הבא למקום שבו משמש האור הגנוז וממתין להופעתו בעולמנו בצורה השלמה ביותר.
שבת שלום
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני בראשון לציון