בשיח שקיימנו לא מזמן בקבוצה של גברים ונשים מקצוות שונים של החברה הישראלית, עלו נושאים נפיצים הקשורים למדינה ולחיי הפרט. לקראת סוף דבריה, ביקשה אחת המשתתפות- שהגדירה את עצמה כחילונית מובהקת ואת בעלה כ"אתאיסט", לשתף בתובנה אישית: היא הודתה שבסוף, ממש "בסוף", כשהמוות מתקרב כפי שחוותה אצל קרוביה, היא מבינה שיש לה רק "אלוהים".
הווידוי המטלטל הזה אינו רק רגע של חסד אנושי, אלא הוא משקף את המהות העמוקה של פרשיות תזריע ומצורע. הפרשיות הללו עוסקות בנגעים המופיעים על גוף האדם בשל חטאים חברתיים ורוחניים, כפי שלימדונו חז"ל: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרוּת העין"(ערכין טז.)
מבשרי אחזה אלוה: כשהגוף הופך למראה של הנפש
קיימת הרמוניה מופלאה בין מצבו הרוחני של האדם לבין גופו החיצוני; האחד מעיד על בריאותו של השני. התורה אינה מנותקת מהמציאות הפיזית- הקדוש ברוך הוא מדבר אל האדם דרך האדם עצמו, בבחינת "מבשרי אחזה אלוה". במצוות הנגעים אנו רואים כי הייסורים לא נועדו להעניש, אלא להוביל את האדם למהפך פנימי.
ספר החינוך (מצווה קסט) מסביר את השורש החינוכי של המצווה:
"משרשי המצוה לקבוע בנפשותינו כי השגחת ה' ברוך הוא פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם... ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עונותיו גרמו, וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע".
המסר ברור: כשעובר עליך משהו, אל תפטיר זאת כ"מקרה". קח עמך דברים, שוב אל עצמך, עשה בדק בית פנימי וראה כיצד ממשיכים מכאן הלאה בצורה מתוקנת יותר.
בין התפשטות הנגע לעצירתו
התורה מתארת שלוש צורות של נגעים, שכל אחת מהן משקפת את צורת ההסתכלות של האדם על חייו:
כשהנגע מתרחב ("פשה תפשה"): מעיד על חטא שטרם טופל. בלשון הכלי יקר: "זה סימן שאין כוח ביד הטבע לדחות מעליו כל הפסולת כי רב הוא, וזה גם כן מופת שלא נטהר מחטאו, עוד טומאתו בו".
כשהנגע נחלש ("כהה הנגע"): מצביע על תהליך של ריפוי. הכלי יקר כותב: "כבר דחה מעליו הטבע כל עיפוש ופסולת, זה מופת כי כבר גמר בלבו לשוב בתשובה שלמה".
כשהנגע מקיף ("כולו הפך לבן"): במפתיע, כשהצרעת מכסה את כל הגוף מראש ועד רגל, הדין הוא "טהור הוא". זוהי טהרה של "קצה", מצב שבו החולי יצא כולו החוצה, ומכאן אפשר רק לצמוח.
פרדוקס ה"סוף"
חז"ל מלמדים אותנו יסוד עמוק לגבי הגאולה: "אין משיח בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, שנאמר 'כולו הפך לבן טהור הוא'. רמז לדבר: 'הפך לבן': כשהמילה הפוכה יהיה 'נבל', כשכולם ינבלו צור ישועתם, אז יטהר ה' בהכרח כל הארץ מגילוליה.
קיימות שתי דרכים לבצע את שליחותנו בעולם: האחת היא תוך כדי השגרה, דרך לימוד התורה וקיום מצוותיה. הדרך השנייה והכואבת יותר היא דרך ה"קצה". כששוכחים שיש אלוהים בעולם ומגיעים לחוסר עמוק, כשחיים חיים הפוכים מהחירות האלוהית, רק אז מתעוררים, כשהכל קורס, כל הערכים והאמונות המשתנות.
זהו אולי מזכיר את המקרה של אותה אישה שגילתה את אלוהים "בסוף". כשהצרעת מתפשטת עד הקצה, אין לאדם מנוס אלא לחשב מסלול מחדש. יש כאן גם לימוד זכות עצום: ככל שהנגע רחב יותר, הוא לעיתים פחות עמוק. גם מי שהתרחק מאוד, ברגע שהוא מכיר בחסרונו ומבין ש"אין לו אלא אלוהים", הוא פותח לעצמו פתח לטהרה חדשה ושלמה.
הכותב הוא רב קהילה ברחובות, מחנך ומשורר