ספר ויקרא, או בשמו הנוסף - "תורת כוהנים", עוסק ברובו בפרשיות הקשורות לבית המקדש והעבודה בו. העבודה בבית המקדש, הכניסה אליו ואכילת קדשים דורשת מצב של טהרה. בפרשיות שאנו עוסקים בשבועות האלה מופיעה רשימת הטמאים והטמאות (למעט הטמאים בטומאת מת המופיעים בפרשיה אחרת). ננסה להבין לעומק מה משמעות הביטויים טומאה וטהרה וכיצד הם שייכים גם לימינו אנו.
ברשימת הטמאים, שמתחילה בתחילת פרשת תזריע ונמשכת עד לסופה של פרשת מצורע, מופיעים ששה סוגים של טומאה הקשורה לאדם וזהו סידרם:
- טומאת יולדת (ויקרא י"ב, פס' ב'-ה') - "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים.. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים".
- טומאת מצורע (שם י"ג, פס' ב'- ג') - "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת.. וראהו הכהן וטמא אותו".
- טומאת זב (שם, ט"ו פס' א') - "איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא".
- טומאת בעל קרי (שם, שם ט"ז) - "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע.. וטמא עד הערב".
- טומאת נידה (שם, שם י"ט) - "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב".
- טומאת זבה (שם, שם כ"ה) - "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נידתה טמאה היא".
כשאנו מעיינים ברשימה זו אנו מגלים כמה מאפיינים מעניינים:
1. ישנן טומאות כמו טומאת יולדת, טומאת בעל קרי וטומאת נידה שהן תופעות נורמליות ובריאות. טומאות אחרות הן ביטוי של חולי: טומאת מצורע, טומאת זב וטומאת זבה. כלומר, טומאה אינה בהכרח תופעה שלילית.
2. הטומאה נטולת מאפיינים מגדריים - לעיתים מקור הטומאה הוא בגבר (בעל קרי, זב), לעיתים המקור הוא באשה (יולדת, נידה, זבה) ולעיתים המקור הוא בגבר או באשה (מצורע או מצורעת), אך בכל מצב הטומאה עלולה לעבור מאשה לגבר ומגבר לאשה על ידי מגע ו/ או על ידי קיום יחסי מין.
3. אין איסור להיות טמא (ולמעשה גם לא ניתן לצוות על אדם שלא להיות טמא, שהרי ברוב המקרים, אם לא בכולם, הדבר איננו תלוי בבחירתו), אבל על הטמא מוטלות מגבלות: איסור כניסה למקדש ואיסור אכילת בשר קדש.
4. כל אדם, בלא תלות במעמדו או באישיותו נתון למקרי הטומאה והוא יהיה לעתים טמא ולעתים טהור. מצד אחד אין אדם שהוא טהור לעולם, ומאידך בידי כל אדם נתונה האפשרות העקרונית לצאת ממצב של טומאה למצב של טהרה.
מהי המשמעות של טומאה וטהרה?
אדם טמא הוא אדם שנמצא בריחוק פיזי מסוים מהקדוש ברוך הוא, מכיוון שאינו יכול לקיים את הדברים המבטאים קירבה פיזית (כניסה לבית המקדש, הקרבת קרבן, אכילת בשר קדש). האם זה רע? לא בהכרח. פרשה זו באה ללמד על המצב הטבעי של האדם בעולם ועל מערכת היחסים בין אדם לבוראו. במהלך חייו מתנהלת מערכת יחסים זו בתנועה של קירבה וריחוק, בבחינת "רצוא ושוב". לעיתים אדם קרוב ולעיתים רחוק. כשהוא רחוק הוא מצפה ומייחל לרגע שבו יוכל להיטהר ולהתקרב שוב לקב"ה וכשהוא טהור וקרוב הוא יודע שזה לא לתמיד אלא לזמן מוגבל, עד שיטמא שוב. ערך הקרבה בנוי על מערכת היחסים הדינמית שבין קרבה וריחוק ועל הייחול לקרבה חדשה.
אם כן, טומאה וטהרה מבטאות מערכת יחסים שגרתית שבין אדם לבוראו, מערכת יחסים שהיא ביטוי לדינמיות ולתנועה שיוצרות ונותנות לקשר את המשמעות העמוקה שלו. אדם צריך לדעת שבקשר שלו עם בורא עולם (וכנראה בכל קשר שהוא, גם בין בני זוג וגם בין אדם לאדם בכלל) יש משמעות גם למרחק, לניכור. אין לחשוש או להיבהל ממרחק זה אלא יש לדעת שלמרחק יש תפקיד ואפשר לנצל אותו ללימוד עמוק והבנה של משמעות הקשר. אנו מקווים שנזכה, במהרה בימינו, לעבוד את הקב"ה עבודה אמיתית וטהורה: "וטהר לבנו לעבדך באמת". אמן כן יהי רצון.
רבקי ישראלי היא המנהלת החינוכית של אולפנת או”ת נווה חנה והרכזת החינוכית של המכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד, מבית אור תורה סטון