ישנו חוט אחד החורז ומקשר את כל אורכה של הפרשה, ויכול לתת תשובה ומענה לכל השאלות הקשות הללו.
הנקודה היא- שיצחק הבין שכדי לפעול בעולם, כדי להצליח לגלות את שם ה', להשפיע, לנצח ולגבור על אתגרים וקשיים מסביב- לא מספיק להיות צדיק תמים, צריך גם ידיים שיודעות "לדחוף" ולעבוד. צריך מישהו שיודע לנהל מלחמה בחכמה, בערמה ובעוצמה.
פרשת השבוע- פרשת תולדות
יעקב, עם כל טובו ויושרו, היה נראה ליצחק כמי שאין בו את הפוטנציאל להמשיך ולגלות את שם ה' בעולם. משום שהעולם הוא קשה, מאתגר ולפעמים גם אכזר, ובעולם כזה- כמעט תמיד החזק המתוחכם והערמומי הוא זה ששורד. עשיו לעומת זאת היה מוכר ליצחק כרשע וערמומי, אך יצחק חשב כי יוכל לעדן את התכונות הללו ולהשתמש בהם דווקא לטובה.
דווקא ברגע שהוא גילה שגם יעקב יכול להיות ערמומי, לעמוד על שלו, ולפעול ללא לאות כדי להשיג את מה שנכון וחשוב- עלתה בו ההבנה כי יעקב הוא האיש הנכון להמשיכו.
האמירה כי "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו" איננה התלבטות או בלבול, כפי שרגילים לצייר ולפרש, כי אם אבחון מדויק של יצחק- כמי שסוף סוף השיג את מה שהוא ביקש כל ימיו- בן צדיק, תמים ונאמן לדרכו, אך גם כזה שיודע לפעול בצורות מתוחכמות וערמומיות, כדי להשיג את מה שנכון.
פרשת השבוע- פרשת תולדות
את התכונה הזאת של לב ישר ומוח טהור, עם ידיים שיודעות כשצריך גם לעבוד ולדחוף- ביקש יצחק להנחיל לעמו ישראל, ולכן תולה את ברכתו דווקא ביעקב, כמי שלוקח תחת חיקו את שתי התנועות הללו, שכל כך קשה לאחד ביניהם.
ומכאן, בצורה ברורה ושקופה למלחמה המתנהלת בימים אלו. עם ישראל וצבאו הינם בניו של יעקב. על כן אנחנו פועלים בצורה המוסרית והערכית ביותר, ואין לך צבא ואומה ישרה ומוסרית מהעם הישראלי. אולם דבר זה איננו סותר את זה שלעיתים מגיעה העת להפשיל שרוולים, ולפעול בעוז ובגבורה, בתחכום ובערמומיות, שאינה נוגדת את התום והיושר, את המוסר והערכים כי אם משלימה אותם, ומאפשרת לעם היהודי לבטא את אורו בצורה השלמה והגדולה ביותר.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו", ראש בימ"ד "מבקשי פניך", ודיין בביה"ד "ארץ חמדה", ירושלים