התנהלותנו בעולם נעה בין התייחסות לנתונים נתונים, כמו תכונות מולדות, מציאות עובדתית נתונה [=בכורה, עובדה - הוא נולד ראשון], לבין נתונים שאנו שותפים בעיצובם [=בחירה שלנו כיצד לנהוג במציאות הנתונה, ותוצאות בחירתנו הופכות להיות חלק מן המציאות הנתונה].
התנ"ך מלמד אותנו שיש קשר בין הבחירה שלנו ובין עיצוב הנתונים המתנהל על ידי ההשגחה הא-הית [הבחירה הא-הית]. לזה אנו קוראים מערכת שכר ועונש. גמול א-הי על דרך התנהלותנו.
יחסי יעקב ועשו הם צרוף מורכב של בכורה ובחירה. יש נתוני פתיחה ויש דינמיקה שנובעת מבחירה והתנהלות, חיובית או שלילית.
ההפטרה מתארת מציאות מורכבת בראשית ימי הבית השני. הנביא מלאכי, אחרון הנביאים, מנהל ויכוח עם הכהנים. "אהבתי אתכם - אמר ה...ואהב את יעקב", הוא נתון פתיחה חשוב. הוא גם נתון מחייב: "בן יכבד אב, ועבד - אדוניו. ואם אב אני - איה כבודי, ואם אדונים אני - איה מוראי, אמר ה צבאות לכם, הכהנים - בוזי שמי". הם משמשים בתפקידם, שניתן להם בבחירה א-הית, בכורה, אבל אין זה פוטר אותם מבחירה אנושית - התנהלות מופתית ראויה, כראוי למי שמייצג בעבודתו את מקום הקודש. אנשים אלה חייבים, ביתר שאת, להתנהל בצורה ערכית, ללא רבב. כהנים המבזים את עבודת הקודש, עליה הם מופקדים, טוב יעשו אם יסתלקו מתפקידם. "מי גם בכם ויסגר דלתים...אין לי חפץ בכם, אמר ה צבאות, ומנחה לא ארצה מידכם".
ויותר מזה: אם תמשיכו בהתנהלות המעוותת "והבאתם [לקרבן] גזול, ואת הפסח ואת החולה, והבאתם את המנחה - הארצה אותה מידכם, אמר ה?...אם לא תשמעו, ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, אמר ה צבאות, ושלחתי את המארה [=הקללה] וארתי את ברכותיכם...כי אינכם שמים אל לב" - תענשו, אתם והפועלים עמכם, בדרך שלילית. הבחירה השלילית של האדם עלולה לרסק הבחירה הא-הית - את ה"בכורה".
בחירה א-הית איננה "תעודת ביטוח" להצלחה. היא הענקת נתוני פתיחה טובים ומבטיחים, פוטנציאל להצלחה. הבחירה האנושית תקבע את גורל נתוני הפתיחה, לשבט או לחסד.
זו הקריאה שמפנה הנביא מלאכי לכהנים בסופה של ההפטרה:
"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. בשלום ובמישור הלך אתי, ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה צבאות הוא".
המשכם הישיר של הפסוקים, לאחר סיום ההפטרה, מעלה את האפשרות האחרת.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון