בשבת זו ניפגש עם שלושת אבות האומה הפרשה אחת, "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". לאחר מכן התורה תספר לנו על ההריון של שני התאומים, אחד כולו אדמוני בעל אדרת שיער, והשני איש תם יושב אוהלים. התורה מלמדת אותנו על שלשלת הדורות, מאברהם המשיך יצחק ומיצחק ממשיכו יעקב. יצחק אוהב את עשיו, כי ציד בפיו, ורחל אוהבת את יעקב בנה הקטן.
מצויירות בפנינו שתי דמויות השונות בתכלית זו מזו, עשיו מסמל את העשוי, את הגמור, הוא נולד כבר עם אדרת שיער ומתואר כאיש שדה, במובן של אדם שעסוק בענייני העולם. לעומתו, יעקב מתואר כאיש תם, שלם, יושב אוהלים, ישב באוהלו של אברהם ולמד ממנו את תורת החסד, ישב באוהלו של יצחק ולמד ממנו את עולם הגבורה, ומתוך שני עולמות אלה בנה את האמת המוחלטת - "יתן אמת ליעקב חסד לאברהם". כאשר גדלו הנערים וביקש יצחק לברך אותם, הוא נותן ליעקב הלבוש בבגדי עשיו את הברכה של "וייתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני ארץ ורוב דגן ותירוש".
יצחק לתומו חושב שהוא מברך את עשיו, ולכן מעניק לו ברכה שעוסקת בענייני העולם הזה - בגשמיות. לאחר מכן מגיע עשיו עם הציד, המטעמים שהכין לאביו, ויצחק נחרד חרדה גדולה. מה משמעותה של החרדה של יצחק אבינו? יצחק חשב שיש מקום לפצל את הברכה הרוחנית מן הברכה הגשמית. לכן, כאשר נכנס יעקב בלבוש עשיו, נתן לו את הברכה הגשמית, בעוד שאת הברכה הרוחנית ייעד עבור יעקב. אך לתדהמתו גלגלה ההשגחה האלוהית העליונה שאת הברכה הגשמית העוסקת בטל השמים ושמני ארץ שיקבלה יעקב, אותו איש תם יושב אוהלים, ומתוך כך הבין יצחק אבינו שהקול קול יעקב והידיים ידי עשיו, אין מדובר כאן בשתי דמויות, שדמות אחת מתארת את קולו של יעקב ומצד שני דמות שמתארת את ידיו של עשיו. אלא דמות אחת, דמות שלימה, דמות שמסמלת שלימות ותמימות שכוללת גם קול יעקב, את קול התורה, וגם את היכולת לבנות את העולם על פי ערכי התורה והערכים של בנין עולם מתוקן ושלם. ואלו הם ידי עשיו הבונות את העולם, אבל מתוך קולו של יעקב אבינו.
כאשר מתחוור דבר זה ליצחק "ויחרד יצחק חרדה גדולה ומרה" כיון שכאן נתגלתה לו האחדות הגדולה שמתגלה בנשמתו של יעקב אבינו, המאחדת בין עולם החומר ובין עולם הרוח בלי סתירה כלשהי ביניהם. עולם זה של יעקב, מסמל עולם שלם. אמנם בנוי מרבדים שונים, אבל שלם בשלמות.
הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון