כמה היינו משלמים כדי לתקן דבר שטעינו בו? ניקח דוגמא למשל, אם מישהו ראה אותנו כועס ברחוב, ומסביבנו היו לא מעט אנשים, את חלקם אנו מכירים, וכעת אנו מודעים לכך שהם ראו אותנו בזמן פחות טוב שלנו, בזמן שנתנו לכעס לשלוט, ולא איזנו את הרגש. כמה היינו נותנים בשביל שבדיוק אותם אנשים יהיו אתנו שוב במקרה דומה, שבו מישהו מעצבן אותנו, הנה הוא נותן לנו הרמה להנחתה של כעס גדול, והפעם אנו בולמים את הפה, וכל האנשים שמסביב יאמרו, לפחות בלב: "כל הכבוד איך הוא מתגבר".
באחת משבתות הקורונה יצאתי לסיבוב עם הילדים, ושכחתי לקחת מסיכה, ורק אחר כמה מטרים נזכרתי. ראו אותי שתי נשים מבוגרות שאני מכיר, ובליבי עלתה מחשבה "כמה לא נעים שהן רואות אותי לא מקפיד על הכללים, אף שבסך הכל שכחתי לכמה מטרים", וקיוויתי בכל ליבי שכשאעלה לקחת מסיכה ואחזור לטיול, אראה את אותן נשים, ויוכלו לראות שזו הייתה מעידה של כמה מטרים בלבד, וזה לא מעיד על הכלל. ב"ה כך היה.
הזכות לתקן את הנפילה מול אותם אנשים לא תמיד מגיעה, אך כשכן, ישנה מין הרגשת ניקיון על המעשה הקודם.
מניין הכסף?
בפרשת שמיני, היום השמיני למילואים, קורא משה לאהרון בניו ולזקני ישראל, ומסביר לאהרון שעליו לקחת עגל לחטאת. מה עניינו של העגל? מדוע כתוב "קח לך עגל"? הגמרא ביומא דף ג' מדקדקת שזה צריך להיות מכספו. אור החיים מבאר שיש כאן אמירה חשובה להדגיש מול כולם: שלא אהרון עשה את העגל, ודוקא בשל כך יועיל העגל לכפר, שהרי אין קטגור נעשה סניגור, ואם אהרון היה 'חוטא בעגל', הרי שהכפרה על ידי העגל לא הייתה פועלת, שהרי זה היה לו לקטגור שלא יכול להיעשות לסניגור. (ומה שלא נכנס בבגדי זהב לקודש הקודשים, חילקו חז"ל בין כפרה הנעשית בפנים לזו הנעשית בחוץ).
וזה לשונו של אוה"ח- "לצד כי אהרון לא עשה פעולה בבחינת מעשה העגל, כי לא צירו ולא הכינו ואין צריך לומר שלא האמין בו ולא טעה אחריו חס ושלום...".
מיד אחר כך משה מבקש מאהרון דבר נוסף- תדבר אתה אל בני ישראל. לכאורה, מה השתנה הדיבור כאן, מכל דיבור אחר בתורה שמשה הוא השליח לדבר אל בני ישראל? וכך אומרת התורה "ב וַיֹּאמֶר אֶל-אַהֲרֹן, קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה--תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי יְהוָה. ג וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: קְחוּ שְׂעִיר-עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה".
מדוע משה לא רוצה לדבר
בצורה מדהימה ובענווה מפרש אור החיים , מדוע היה חשוב שאהרון ידבר כאן אל בני ישראל במה ששייך לעגל?
"ואולי כי לצד שאמר להם למי זהב התפרקו וגו' לזה יצו ה' אליו כי ידבר להם להביא כפרה שעיר עזים הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכבר כתבנו בכמה מקומות דברי רז"ל כי החטא יפעיל הגנאי במקומו והתיקון צריך להיות מכוון כנגדו והוא אומרו תדבר לאמר פי' תדבר דיבור שיש בו מעלה וזכות כנגד דיבור שהיה בו השפלה אשר פרע בו את העם...".
אהרון הרי גרם באמירתו לעם לאסוף זהב שממנו בסוף 'יצא העגל' מעצמו, והיה זה בבחינת 'חילול ה'' שאהרון נמצא על הבימה ומנצח כביכול על 'חטא העגל', אף שלאמיתו של דבר אין לו דבר וחצי דבר ב'זנות שתחת החופה שנעשתה', ואם אכן היה חיסור אצל אהרון, הרי שהוא ברמה אחרת לגמרי.
משה מביא את אחיו למקום הנפלא ביותר- כפרה שלימה ותיקון כל נדנוד של מחשבה זרה על ההשתתפות שלו במעשה העגל.
דווקא מי שאין כלפיו כל טענה, שאינו אמון על מעשה העגל, התבקש לומר לעם על מעשה 'העגל' המכפר, וזה מודיע קבל עם ועדה שאין לו עסק בעניין, שזה לא בא ממנו, ושכל מחשבה להדביק את החטא לאהרון כפי שהוא נכתב בפשט הפסוקים, הוא שגוי בעליל.
בצורה דומה ניתן להביא כדוגמא את מעשה ראובן. הגמרא בשבת נה: "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מעוון ולא בה מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר 'ארור שוכב עם אשת אביו'..."- התורה לא תבייש את החוטא באומרו ברבים מעשה שכזה. דווקא היכולת שלו לומר זאת מול כל העם, מעידה שאין הוא זה שעשה מעשה שכזה, לפחות לא כפי שהעם בפשט הדברים חושב שקרה.
ניתן ללמוד מהתורה, גם הלאה לסובבים אותנו, להשתדל לראותם בשעת תקנתם ולא בשעת קלקלתם, כך נחנך עצמינו לעין טובה, כך גם נסב אושר לאחר.