זמן הוא לא רק המרחב שבתוכו אנחנו פועלים, אלא החיים עצמם. הקמת המשכן, אותו אירוע דרמטי אליו התכונן העם היהודי במדבר כמעט חצי שנה, התרחשה ביום השמיני: לאחר שבעה ימי הכנה, או "ימי המילואים", כפי שהם נקראים. המספר שבע לא מופיע כאן בפעם היחידה: גם ההכנה למתן תורה הייתה לאחר שבע יחידות זמן של שבעה ימים כל אחד, השבת מגיעה ביום השביעי, ודוד המלך מתאר את ימיו של האדם ימי שנותנו בהם שבעים שנה, וזה לא במקרה.
פרשת השבוע - פרשת שמיני
רבי יצחק עראמה, בחיבורו לפרשה, מדגיש את האלמנט של הזמן על שבעה חלקיו השונים בחייו של
האדם: בשבע השנים הראשונות הוא הופך לאדם קטן. בתום שבע השנים השניות הוא כבר בר מצווה.
ואיש בין האנשים. גיל 20, סוף השביעייה השלישית, כבר הופכת אותו לבוגר וכן הלאה.
על האדם, הוא אומר, להתייחס לחייו ביחידות הזמן האלה, ולבחון את עצמו: האם אכן הוא ממלא את
ייעודו בחייו? האם הוא מתקדם ומשלים את תכליתו? שימו לב, הזמן שחלף לא יחזור. יהיה זמן אחר, עם משתנים אחרים ומצב שונה. נוכל לפעול בו, אבל לא נוכל להחזיר את הזמן לאחור ולחזור למצב שהיה.
פרשת השבוע - פרשת שמיני
כשאנחנו מדברים על יעדים בחיים הכוונה היא למטרות רוחניות, אולם הדברים נכונים גם לעובדים
בחברה, ובמטרות קטנות יותר. העיקרון הוא אותו עיקרון: זמן הוא משאב יקר, מכריע. אסור לנו לאבד אותו. עלינו לבחון האם אנחנו עושים הכל על מנת למקסם אותו? ערך הזמן משמעותי בעיקר כדי להתפתח וללמוד, יש נטיה לקפוא על השמרים לפעמים, אבל צריך תמיד להתקדם, להבין שיש מסע, כשיש ירידה גם היא לטובה ולרוב ממנה יש צמיחה יותר גדולה.
פרשת השבוע - פרשת שמיני
החוכמה היא לשים יעדים משמעותיים לא רק בעסקים גם בחיים ולתת מספיק זמן לזה להבשיל ולצמוח.
אז בואו נבנה חזון ותוכנית שאפשר ליישם ולמדוד לכל פרק בחיים ואיפה שקשה לנו זה המקום של
ההתמודדות שרק אם עוברים אותו פשוט עולים יותר גבוה. מי שמכיר בערכו של הזמן וחי במודעות כזו,
מנצל ומגשים הרבה יותר את מתנת החיים שהוענקה לו.