פרשת שמות | לידה מתוך משבר

פרשת שמות היא סיפור של לידות. מופיעות בה לידות של אלפי תינוקות שנולדו לאבותינו למרות העבודה הקשה, לידתו של משה שלימים יהיה למושיע של ישראל, ולידה של עם. ובכל זאת בהקשר של התמודדות עם פוריות אני רוצה להתייחס לנקודה חבויה יותר בסיפור- התמודדות עם הקושי.

מי שיקרא את פרשת שמות כיחידה בפני עצמה, יקרא סיפור טרגי. הקב"ה מתגלה אל משה ומצווה עליו ללכת לעם ישראל ולפרעה. משה מסרב מקשה על ההתאמה שלו לתפקיד - "מי אנכי", "מה אומר אליהם", מקבל אותות, משה ממשיך לסרב - "שלח נא ביד תשלח" והקב"ה לא מקבל את סירובו. ה' גוער במשה ולבסוף בליווי אהרן, משה הולך בלית ברירה.

המפגש בין משה ואהרן לעם מתפוצץ

משה ואהרון רוכשים את אמון בני ישראל ועם תמיכתם הם ניגשים לפרעה, אבל המפגש מיד מתפוצץ. "מי ה' אשר אשמע בקולו... לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח!" הפסד מוחלט. אבל לא רק שפרעה לא נענה למשה ואהרון, אלא אף מכביד עליהם את העבודה, והאמון שבני ישראל נתנו בהם מתפוגג. הם באים אל משה בטרוניה "הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו".

התחלה לא מעודדת לשליחות שמשה חשש לצאת אליה מראש. משה שב אל ה' שבור ומיואש ומתיח את המשפטים הקשים: "למה הרעתה לעם הזה, למה לזה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך." זהו. סוף לפרשה. טרגדיה של ממש.

אפשר בקלות להבין את הזעם של בני ישראל על ההרעה וההחמרה במצבם וגם את הכעס והטחת הדברים של משה בה'. קשה לנו להבין למה ה' פעל ככה? מדוע הקב"ה העמיק את השבר לפני תחילת הגאולה?

להיות ברגע ולכאוב את הקושי יכול להביא את האדם אל הקצה

הפרשה הבאה פותחת בנאום "וארא" בו הקב"ה מגלה למשה שהוא חלק מתהליך אלוקי שהתחיל הרבה לפניו ויסופר דורות רבים אחרי יציאת מצרים. המשבר של גלות מצרים הינו חלק מתהליך הרבה יותר ארוך. בפרספקטיבה של נצח, גם מה שעוברים פה הוא חלק הכרחי של התהליך.

לעתים אנחנו מרגישים שאנחנו עמוק בחושך, בקושי, בטח במישור הלאומי ואף במישור האישי. למה זה קורה לי?! למה יש עיכוב בבניית המשפחה שלי?!, מדוע ה' מסתיר את פניו בעוד סבב ועוד סבב של טיפולים?! השבר שמשה מזכיר בסוף הפרשה מזכיר לי הפלה או לידה שקטה אחרי טיפולים מלאי תקוה שנגוזה. עולים בראשי זוגות שפגשתי בחדר המתנה של מרפאת פוריות לאחר ציפיה לילד חמש שנים. הכאב הוא אדיר. להיות ברגע ולכאוב את הקושי יכול להביא את האדם אל הקצה.

כשמשה ניסה לסרב לשליחות, ה' מגיב בכעס, אך כשמשה בא אל ה' שבור מהכישלון הראשון הוא ממש לא כועס. הוא מתקרב, מפרש, מסביר ומתחילים מחדש.

"הפכת מספדי למחול לי"

בעבודתי כיועצת הלכה במשך יותר מעשרים שנה פגשתי כל כך הרבה זוגות ונשים במצוקה גדולה. התפקיד שלי הוא להיות אוזן קשבת לקושי של אותו הרגע בו הם נמצאים ובו זמנית לנסות להראות את המשך הדרך. להראות את הדרך לעתיד, לנסות לדמיין את הטוב שבוא יבוא. לפעמים זה מרגיש שזה לא עוזר. חשיבותו של הנאום המופיע בתחילת פרשת וארא היא בכך שהוא נאמר גם אם משה לא מתנחם בו באותו רגע. הוא חלק מסיפור גדול ממנו בהרבה. כולנו כיחידים והדור שלנו כעם, מהווים חלק מתהליך של נצח. תהליך שהתחיל בהבטחה לאברהם אבינו, עובר דרך גלות ויציאת מצרים ורצוף קשיים, גלויות והסתר ומביא אותנו עד הלום לימים לא פשוטים. המבט שמסתכל קדימה- מעז לדמיין יותר טוב, ימים יותר טובים מתנחם בגאולה שעומדת בפנינו.

איני מתכוונת להמעיט בכאב הנוכחי. כאב שזוג שרוי בו וכאב שהעם נמצא בתוכו זהו כאב שמתפשט בגוף, בלב ובנפש. זוגות שחווים אין- ואף אובדן לא יכולים לדלג על הרגע, אך הם לא יהיו שם לנצח. הם יראו ימים טובים יותר. אילו יכולתי להראות לזוגות של אז איפה הם יהיו היום, הם היו מתמלאים אושר ותקוה עצומה. "הפכת מספדי למחול לי". לכל "בערב ילין בכי" יבוא "ולבוקר רינה".

נכתב ע"י הרבנית אורה דירובן. אורה היא יועצת הלכה מלוות פוריות של מדרשת נשמת בשיתוף קרן גפן. יועצות הלכה מלוות פוריות נותנות מענה הלכתי חינם במהלך כל שלבי מסע הפוריות. ניתן לפנות ליועצות הלכה מלוות פוריות בוואטסאפ- 02-6404330.