הדילמה הגדולה של משה
לפני המבצע הגדול - כניסת עם ישראל לארץ ישראל - משה עומד בפני החלטה מורכבת. האם לשלוח מרגלים? ומי בדיוק ישלח? כמו כל מפקד צבא שמתכונן לכיבוש, נראה הגיוני להכין מודיעין מוקדם ולדעת איך הכי טוב להיכנס לארץ.
אבל הפסוקים שמתארים את השליחות מעוררים שאלות מעניינות: "א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל-פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".
כשה' אומר למשה "שלח לך" - האם זה ציווי, או סתם הסכמה לבקשה של משה?
מי באמת רצה את המרגלים?
פרשנים רבים מסכימים שהרצון לשלוח מרגלים הגיע ממשה. אבל מנגד בדברים פרק א' משמע שהעם הוא שביקש את זה. אז מי בדיוק התחיל עם הרעיון הזה?
השאלה נעשית חזקה יותר כשאנחנו רואים שבפסוק ג' כתוב שמשה שלח אותם "על פי ה'". איך זה יכול להיות רצון ה' אם רש"י מבאר ש"לך" פירושו "לדעתך, לרצונך" - כלומר, ה' לא אוסר, אבל זה בטח לא מצווה מהשמיים?
הכלי יקר, ר' אפריים מלונשיץ, מביא פרספקטיבה מרתקת. הוא אומר שהקב"ה כביכול אמר למשה: "אני הייתי מעדיף שתשלח נשים, כי הן הרבה יותר מחוברות לארץ ומאמינות יותר. אבל אם אתה משה רוצה דווקא לשלוח אנשים אלה - אני לא אוסר".
זה מתחזק כשאנחנו פוגשים את בנות צלופחד. אחרי כל התירוצים של המרגלים שעל ידם הפחידו את העם מלהיכנס לארץ, דווקא הן מחזקות את הכניסה בכך שהן דורשות נחלה - הן רוצות חלק בארץ!
איך זה "על פי ה'" אם ה' לא ממש רצה?
רש"י נותן לנו רמז. הוא אומר שכל פעם שמופיעה המילה "אנשים" במקרא, מדובר באנשים כשרים וצדיקים. זה מבוסס על מדרש במדבר רבה טז,ה: "ובכל מקום שנאמר אנשים בני אדם צדיקים הם שכן הוא אומר (שמות יז, ט): 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים' וכן הוא אומר (ש"א יז, יב): 'וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים' (שם א, יא) 'וְנָתַתָּ לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים'".
גם יהושע בחר "אנשים" כשרים למלחמה בעמלק, וגם חנה דרשה "זרע אנשים" כשביקשה בן. אז ברור אם כן שהמרגלים היו אנשים טובים וכשרים.
הלקח העמוק: כשה' נותן לנו לבחור
ניתן לומר שזה בדיוק מה שקרה עם המרגלים. ה' הסכים לשליחות למרות שידע שזה לא האופציה הכי טובה. למרות ש"לפי דעתי, שאני רואה בעתיד, היה יותר טוב לשלוח נשים"** כדברי הכלי יקר, ה' לא התערב. למרות שהאלוקים יודע הכל, הוא נתן למשה ולעם לעבור את התהליך הזה.
למה? כי זה בדיוק מה שהעם צריך ללמוד לקראת הכניסה לארץ ישראל. במדבר הייתה בהירות מוחלטת - מן מהשמיים, ענן מוביל, קול ה' ברור. אבל בארץ ישראל, העם יצטרך ללמוד לברר את רצון ה' מתוך החומר האנושי, מתוך התלבטויות ופשרות.
המציאות שלנו היום
בימים מורכבים אלה, מלאי נסים גלויים מחד ופחדים מאידך, אנחנו שולחים את ליבנו עם הטייסים הטסים למקומות רחוקים, ועם החיילים על הקרקע בעזה ובשומרון. כל אחד בדרכו מבקש לקנות את הארץ באהבה ובמסירות נפש.
במעשיהם, הם כמו מתקנים את מעשי המרגלים. בעוד המרגלים המקוריים הפחידו את העם מלהיכנס לארץ, החיילים שלנו גורמים לנו להכיר במקום הנפלא הזה מחדש. הם מזכירים לנו לא לראות את היותנו כאן כמובן מאליו, ולשמוח שזכינו לגור בארץ החמדה הטובה והרחבה.
רַגְלֵי הַגִּבּוֹרִים/ הָרַב יְהוֹשֻׁעַ אוֹדֶרְבֵּרְג
בִּמְרוֹץ הַשָּׁנִים
אוֹבְדִים לָהֶם הַמְּרַגְּלִים
בִּרְאוֹת הַגִּבּוֹרִים
עַל רִגְבֵי הָאָרֶץ
אֶת עַצְמָם מוֹסְרִים
וְאֵלּוּ מִמַּעַל
בַּהַמְרָאָה
וְהַלָּלוּ מִתַּחַת
בִּצְעִידָה
לְקוֹל שְׁלִיחוּת יַעֲנוּ 'הִנְנִי'
לְהַשְׁלִים הַמְּשִׂימָה
כִּי לֵב הָעָם אִתָּם
וִישׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף
בָּבַת עֵינָם
עָלֹה עוֹלִים וְיוֹרְשִׁים הֵם
אֶת אַדְמָתָם
הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר ישראלי