לפני כמעט 47 שנים, במסגרת הטורניר האולימפי במונטריאול 1976, נפגשו נבחרות הכדורגל של ישראל וברזיל במסגרת רבע הגמר. מאמן נבחרת ישראל, דוביד שוויצר, לא ידע כמעט כלום על שחקני היריבה והימר על הרכב התקפי. זה לא כל כך הצליח והמשחק נגמר בתוצאה 4:1 לברזיל וישראל חיכתה עוד 16 שנים למדליה הראשונה.
פרשת השבוע פרשת שלח
השבוע זה קרה שוב. ישראל וברזיל נפגשו ברבע הגמר של אליפות העולם עד גיל 20 אבל הפעם הבחורים בכחול-לבן יכלו למלכי הסמבה וניצחו 3:2 בהארכה. מי היה מאמין? ישראל בחצי גמר אליפות העולם! המשחק מול אורוגוואי היה לאחר כתיבת שורות אלה ונקווה שנגמר בטוב. חוץ מהתוצאה, היו עוד הרבה דברים שהשתנו בין אז להיום. אז, כאמור, לא היה שום מידע על היריבים, בעוד שהיום אנחנו יודעים הכל מכל כל על כל שחקן ושחקן.
נדמה שכל אליפות העולם הזו נוצרה רק בכדי שישבו סוכני שחקנים ביציע וינסו לתפוס "מציאות" בשביל קבוצות באירופה. לנבחרת שלנו היו יחסית הרבה אוהדים ביציעים, בעזרת הקהילה היהודית המקומית והרבה מטיילים ישראלים שהתקבצו ובאו מכל היבשת לעודד את החבר'ה שלנו. שאר הצופים היו קרובי משפחה של שחקנים וכאמור-סוכני שחקנים. אפילו אם נודח בחצי הגמר אבל השחקנים יקבלו שדרוג לקבוצות גדולות ששם יוכלו להתפתח, זה ישפיע על כל הכדורגל הישראלי לאורך שנים רבות בעתיד. מי יודע? אולי שנתון 2003 יהיה זה שיקח אותנו בעוד כמה שנים לאליפות העולם של הגדולים כשירכבו על גלי ההצלחה הזו. אל אל ישראל!
פרשת השבוע פרשת שלח
כאמור, אין הרבה צופים במשחקים כאלה. המטיילים באו ליהנות ולעודד את הנבחרת. הסוכנים באו לתפוס כמה "דגים שמנים" לפנקסים שלהם וההורים באו לעודד את הצאצא ולדאוג לשלומו. לכל אחד מהם נקודת מבט אחרת על כל אירוע במשחק. כל מה שקורה ואיך שאתה חווה אותו נגזר מנקודת ההשקפה שלך על האירוע. לאוהד אכפת מהנבחרת ומהתוצאה. לסוכן לא אכפת בכלל מהתוצאה ואילו ההורים מסתכלים על התוצאה אבל קודם כל דואגים לילד, שיהיה בריא.
לכן צריך להתייחס ככה גם לדיווח שהביאו המרגלים מארץ כנען - הכל נגזר מהפוזיציה שלך. גם אם ניקח את הפרשנות שמפרגנת יחסית למרגלים, יש כאן בעיה. לפי דעה זו, המרגלים היו צדיקים שרצו להמשיך את החיים הניסיים במדבר, שם אפשר לחיות מחסדי הבורא ולשבת ללמוד תורה כל היום. אם יכנס העם לארץ, הוא יצטרך לעבוד בשדה ולהתפרנס, ותורה מה תהא עליה? לכן הם אימצו מראש גישה שלילית לכל מה שיראו בארץ וראו אותו דרך "המשקפיים" האלה. במקום שיראו איך הקב"ה מסיח את דעת עמי הארץ וממית אנשים בכדי שיתעסקו עם ההלוויות ולא ישימו לב למרגלים- אז הם רואים ארץ אוכלת יושביה. במקום לראות את פוריות הארץ, הם רואים פירות מפלצתיים ומתפלצים בעצמם. רק כלב ויהושע היו אובייקטיבים באמת וראו נכוחה את המסע. לכן התורה מדגישה את הביטוי "וכן היינו בעיניהם". איך אתה יודע איך השני מסתכל עליך? אלא שזו פרשנות שלך למצב שאותה אתה מלביש על התמונה שאתה רואה. לכן מקבילים ולומדים הרבה בין הלכות לשון הרע ופרשת המרגלים. מי שמחפש ואוהב לשון הרע יפרש כל סיטואציה בעין רעה ולא בעין טובה. כל אחד צריך לבחור איפה הוא רואה את עצמו- יחד עם "העדה הרעה הזו" או עם יהושע וכלב וללמד זכות על אחרים. שכל אחד יעשה לעצמו את החשבון ויחליט באיזה מחנה הוא. איך זה נגמר בפרשה כולם יודעים, בחיים זה הרבה יותר קשה. הלוואי ונצליח. שבת שלום והצלחה לחבורה בכחול-לבן שם בארגנטינה הרחוקה