בני ישראל עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל, ומשה שולח את נשיאי השבטים כדי לתור את הארץ. המסע הזה שהיה אמור להוות את ההכנה לעליה לארץ, הפך להיות אחד מן החטאים החמורים ביותר של דור המדבר, שבעטיו נדחתה הכניסה לארץ בכמעט 40 שנה.
אין קל יותר מאשר למצוא את המסר הציוני בפרשת השבוע שלנו. העם שאינו רוצה לעזוב את חיי הגלות, בין אם של המדבר או של מצרים, נשאר על כורחו במדבר, עד שיקום דור טוב ממנו שיזכה להגשים את היעוד של עם ישראל בארץ ישראל.
אך נקודה אחת בפרשה, אינה מתאימה לכאורה לתמונה הכללית. לאחר שהתבשרו בני ישראל את הבשורה המרה שיאלצו לבלות את שארית חייהם במדבר, ללא תקווה להגיע לארץ, מנסה קבוצה אחת מהם לתקן את המצב. הם אינם משלימים עם העובדה שלא יראו את הארץ לעולם ומנסים לעלות בכח. התורה מנסחת את הנסיון הזה במילים המראות על דבקות במטרה:
מילים אלו מזכירות לנו את אברהם שגם כן השכים בבוקר כדי למהר ולעשות את רצון ה' בעקידה.
ניתן היה לכאורה לצפות לתגובה אוהדת מצדו של משה, או מצדו של הקב"ה על הנסיון לתקן את הטעות הנוראית. אך התגובה היא הפוכה לחלוטין. משה מזהיר אותם כי הנסיון שלהם לא יעלה יפה וכי הוא מנוגד לרצון ה', והתוצאה אינה מאחרת לבוא
מדוע בעצם לא לתקן את הטעות ? מהו הרע באנשים המנסים לעלות לארץ, אם כל הבעיה הייתה נעוצה בסירוב לעשות כך לפני כן ?
נראה כי התורה רוצה לציין כאן כי החטא בעקבותיו לא זכה דור המדבר לארץ ישראל היה נעוץ במקום קצת שונה.
כאשר מתווכחים יהושוע בן נון וכלב בן יפונה (שני התרים את הארץ שלא חטאו), עם כל עדת בני ישראל, ניתן להבחין בשני הצדדים בשיקולים שונים לחלוטין. כל אנשי העדה מדגישים את טובתם האישית. הציר עליו סובבים הטיעונים שלהם נגד העליה לארץ הוא השאלה האם הדבר משתלם או לא לנו ולמשפחותינו. מכיוון שהמסקנה היא שהדבר מסוכן, ממילא התוצאה היא סירוב לעלות ודרישה לחזור למצרים.
יהושוע וכלב מזכירים את טוּב הארץ, אך לא כטיעון העיקרי:
העליה לארץ היא רצונו של הקב"ה, וזוהי הנקודה העיקרית. ודאי הוא שהארץ טובה, אך אין זו הסיבה לעליה לארץ.
כאשר מנסים מספר אנשים מעם ישראל לעלות לארץ לאחר החטא, הרי שהם עושים זאת כנגד רצון ה', ובכך הם חוטאים שוב את אותו החטא – העמדת טוב הארץ וטובתם האישית מעל לרצון ה'. הנסיון שלהם לעלות אל הארץ לא רק שאינו מתקן את החטא אלא אף מחזק אותו.
בימים קשים אלו העוברים על עם ישראל בארץ ישראל, אסור לנו לשכוח שערך העליה (או הערך של המגורים בארץ למי שכבר זכה לעלות או להיוולד בארץ) אינו תלוי בנוחות שהיא מקנה לעולה. ודאי הוא שאנו צריכים לנסות ולהקל על כל מי שעושה שינוי גדול ומשמעותי כל כך בחייו, אך אין לבסס את ההסברה לעליה או להשארות על שיפור התנאים. דורות על גבי דורות עלו יהודים לארץ ישראל, מכיוון שהאמינו כי זהו אידיאל שבו צריך לדבוק כל יהודי. גם בשעות קשות מאוד דבקו בארץ, מתוך ההבנה שלא רק החיים הטובים הם המטרה לשמה עלו.
נזכה בע"ה לראות בשיבת עם ישראל במלואו לארצו, ובזמנים טובים הרבה יותר בארץ ישראל.
יעקב (יוקי) מאיר
תורה מציון, יבנה
מונטווידאו, אורוגוואי