כאשר אנו עומדים לפני זוג אנשים ומנתחים את היחסים ביניהם, ישנן שתי שאלות מפתח חשובות: האחת - מה האחד חושב על חבירו, כיצד הוא נתפש בעיניו. השניה: מה השני חושב על הראשון וכיצד הוא נתפש בעיניו. שתי שאלות אלו הן שאלות מורכבות וחשובות, ותשובה נכונה על שתיהן היא הבסיס להבנת מערכת היחסים ביניהם ולתיקון אם יש בו צורך. אך פעמים רבות יש צורך לשים לב למרכיב נוסף במערכת היחסים, שעשוי לשנות את כל התמונה. הסיפור המרכזי בפרשת השבוע מאפשר לנו הצצה למרכיב חשוב זה.
הפרשה פותחת בסיפורם של המרגלים ששלח משה לתור את ארץ ישראל, זמן קצר לפני שעם ישראל היה אמור להכנס אליה. המרגלים חוזרים אל משה ועם ישראל, 40 יום לאחר שנשלחו למשימה ובפיהם תיאור של מה שראו. מסקנת הדברים של 10 מתוך 12 מרגלים היא, שאין סיכוי לכבוש את ארץ ישראל, דבר שהביא לדרישה של עם ישראל לשוב למצרים ולעונש כבד של הקב"ה. זוהי תמציתו של הסיפור העצוב הזה. אך ננסה לשים לב לנקודה קטנה - גדולה המובלעת בדבריהם של המרגלים.
תוך כדי התיאור של הסכנות המצויות בארץ אומרים המרגלים: "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים, ונהי בעיננו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". התיאור מתחלק כאן לשלשה חלקים - שניים מובנים והשלישי תמוה.
א. "ושם ראינו את הנפילים" - הם ראו ענקים, עובדה שבודאי הפחידה אותם.
ב. "ונהי בעיננו כחגבים" - התוצאה של הפחד היתה ראיית עצמם כקטנים לעומת גדולים.
ג. "וכן היינו בעיניהם". זהו כבר סיפור מוזר. ברור כיצד ידעו המרגלים שראו ענקים ושפחדו מהם כי אלו תחושות של עצמם, אך מהיכן ידעו המרגלים מה חשבו עליהם הענקים ? כיצד ידעו לשער מה מסתתר במוחם של בני הענק הצופים עליהם מלמעלה ?
ישנם המתרצים, שהמרגלים שמעו את דיבוריהם של הענקים, וכך היו מודעים לכיוון המחשבה שלהם. אך נראה כי אפשר לראות כאן כיוון אחר שבו רוצה התורה ללמד מסר חשוב.
כאשר אני מנתח יחסים בין שני בני אדם עלי לשאול מעבר לשאלה מה א' חושב על ב' ומה ב' חושב על א' גם שאלה לא פחות חשובה: מה חושב א' שב' חושב עליו. יתכן שאני חושב על מישהו דברים טובים, ויתכן אף שהוא חושב כך עלי, אך לעיתים מערכת היחסים שלנו תהיה בנויה לא מן העובדות האלו אלא ממה שאנחנו חושבים שהן העובדות.
המרגלים חשבו שהענקים חושבים עליהם שהם קטנים. יתכן שזה היה נכון, אך יתכן שלא. כך או כך, בנו המרגלים את כל ההתייחסות שלהם למצב ממה שהם חשבו שאחרים חושבים עליהם.
התורה מלמדת אותנו להשמר מצורה של בחינה עצמית, שאינה לפי העובדות אלא לפי מה שאני חושב שיחשבו עלי.
ביטוי יפה לכך נתן הרב מנחם מנדל מקוצק באחד ממשפטיו המפורסמים:
אם אני הוא אני כי אני הוא אני
ואתה הוא אתה כי אתה הוא אתה
אז אני הוא אני ואתה הוא אתה
אך
אם אני הוא אני כי אתה הוא אתה
ואתה הוא אתה כי אני הוא אני
אז אני לא אני ואתה לא אתה
שבת שלום
יעקב (יוקי) מאיר
"תורה מציון", יבנה
מונטווידאו, אורוגוואי