את הפסוק הפותח את פרשת שופטים, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", דרשו בעלי החסידות כמתיחס לעולמו הפנימי של האדם. את מושג השער שמופיע בתורה פירשו על שערי הלב. שערים יש בלבו של אדם, שכשהם פתוחים, הוא מרגיש את הקשר שלו לקדוש ברוך הוא כקשר חי, שנותן טעם ועומק לחייו. ברגעים כאלו הוא מרגיש את הטעם הטוב בעבודת ה', לבו מלא והוא מרגיש שהוא שייך וחווה את הדברים מבפנים. אך יש פעמים שהשערים האלו סגורים, ובהם מרגיש האדם שהוא עומד בחוץ. עבודת ה' נראית לו זרה ומנותקת, הקשר עם הקדוש ברוך הוא מאבד מהחיוניות שלו והאדם מרגיש שלבו אטום. כיצד אנחנו מתייחסים לרגעים כאלו?
דווקא חוסר ההצלחה גורם לאדם להבין שדורשים ממנו שינוי
השפת אמת בפרשת שופטים (שנת תרל"ג) דורש דרשה קצרה ומדוייקת בענין: אדוני אבי זקני מורי ורבי ז"ל הגיד על פסוק "שופטים כו' בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן כו'". דכתיב "פתחו לי שערי כו'", "זה השער כו'", "אודך כו' לי לישועה". השפת אמת מצטט מתוך פסוק בתהלים (קיח, יט) את הביטויים "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי" ו"זֶה הַשַּׁעַר", ומשמיט את אמצע הפסוק. מה ניתן ללמוד מהביטויים האלה? השפת אמת ממשיך ומסביר: ופירוש, כי על ידי שהאדם דופק על שערי בינה ורואה שאינו יכול לבא בהם. ועל ידי זה שב בתשובה ועל ידי זה נפתחים לו. ונותן הודאה על זה שעל ידי השפלות שהיה לו נעשה הישועה כו'.
הרב חיים וולפסון, ראש ישיבת ירוחם צילום: אלעד ויטמן
השפת אמת מתאר אדם הדופק על שערי בינה. האדם דופק על השערים כשהוא מבקש לשוב ולהרגיש מחדש את הקשר אל הקב"ה. פעולת הדפיקה היא פעולה מייגעת ומתישה. ואכן, ניסיונו של האדם לחדש את הקשר עם הקב"ה עשוי להיות מתיש. הביטוי 'לדפוק על השערים' מבטא את זה שיש כאן משהו שנעשה בעמל, השקעה ועבודה קשה, ועדיין ללא תוצאה מספקת. האדם רוצה להיכנס פנימה, להרגיש קשור, אך לא מצליח. דווקא חוסר ההצלחה הזה, לפי השפת אמת, גורם לאדם לקחת צעד אחורה ולהבין שדורשים ממנו שינוי. זה מביא אותו לשנות כיוון, ובמקום לפעול החוצה, הוא בוחר להתבונן פנימה ולפגוש בתוכו כוחות שהוא לא היה פוגש קודם לכן. דווקא העובדה שהאדם כמעט ונשבר מניסיונות שלא צלחו מאלצת אותו לעבור שינוי ולהתחדש. "ועל ידי זה נפתחים לו" - דווקא בעקבות העובדה שהאדם לא הצליח להיכנס בשערים המוכרים, הוא זוכה שייפתחו לו שערים חדשים.
השער הסגור הוא השער הפותח
באופן פרדוקסלי, השער שדרכו נכנסים בעבודת ה' הוא דווקא הרגע שמגלים שער סגור. כאשר אדם פוגש ריחוק, אטימות - זה כשלעצמו שער. עובדי ה' חושבים ששער סגור הוא לא שער, אבל להיפך - זה השער! העובדה ששער סגור דורש מהאדם לזעוק יותר, לבקש יותר, לחדד את הבקשה, להקשיב לעצמו, לשנות ולהתחדש- היא השער. מסתבר שהשער הסגור - הוא השער הפותח. העובדה שהאדם עומד וזועק שיפתחו לו היא המלמדת שזה השער. השער הסגור תובע ממנו 'לחשב מסלול מחדש', ומוציא ממנו דברים שלא היו בו עד עכשיו. דרך השער הסגור מגלה האדם עד כמה חשוב לו הקשר עם הקב"ה. דרכו הוא מגלה כמה עמוק בתוכו מושרש הקשר ועד כמה הוא משמעותי לו. ולכן, בסוף התהליך מבין האדם שאותם רגעים שבהם עמד מול השער הסגור והתחנן שיפתחו לו - היו עצמם השער. כל חוויות הריחוק והניתוק שהאדם חווה תוך כדי, וההבנה שלו כמה הוא עוד צריך להשתנות - הן שהיוו שערים שפתחו לאדם את המבט שדורש ממנו להתחדש.
על כן האדם "נותן הודאה על זה": על אותם רגעים של שפלות, שבהם היה צריך לעבוד על העולם הפנימי שלו, שבהם עמד בחוץ בלי יכולת להיכנס - כל אלה היו הדברים שדווקא הכניסו אותו פנימה. מסתבר שפעמים רבות השער שמכניס את האדם פנימה הוא השער הסגור. לכן, אומר השפת אמת, "שעל ידי השפלות... נעשה הישועה" - מתוך השפלות עצמה, צומחת הישועה.
המבוי הסתום והדרך הארוכה כאן בשביל לפתוח לנו שערים חדשים
אנחנו מגיעים לחודש אלול השנה כשאנחנו בתוך מסע ארוך מאד. כולנו רוצים ומתפללים לראות את הדרך שבה דברים שנראים לנו כמבוי סתום נפתחים ומתבהרים. כאנשי אמונה אנחנו יודעים שהתהליך שאנחנו עוברים כעם וכיחידים, הוא חלק ממסע רוחני ואמוני שבו הקדוש ברוך הוא מחדש ומוליד בנו רוח חדשה. המבוי הסתום והדרך הארוכה כאן בשביל לפתוח לנו שערים חדשים שעל ידם נזכה לחדש את עולמנו הרוחני, האמוני ונצליח לכונן בהם זהות חדשה ועמוקה. עם ישראל מצדו מגלה בימים אלו כוחות מיוחדים, ועדין מלאכה רבה לפנינו. דברי השפת אמת מעוררים אותנו לחפש את נתיבי התיקון בתוכנו פנימה, המבואות הסתומים נועדו לפתוח אותנו להקשבה פנימית ולחידוש נקודות המבט. שנזכה שימי התשובה הבאים עלינו לטובה יפתחו לנו את כל השערים, ויפילו את המחיצות שעוד נותרו בין אדם לחברו ובינינו לאבינו שבשמים.