השבוע היה לי ויכוח עם קבוצת מומחים שביקשו להוציא מכתב מתריע לשר הביטחון, הרמטכ"ל, היועמ"שית והפצ"רית מפני מהלכים בעזה שעלולים להביא לפשעי מלחמה. גם לדעתי אמירות מסוימות מחוללות נזק עצום ומיותר למדינת ישראל, אבל לצד זה, הצעתי שנסמוך על המקצועיות של המכותבים ובעיקר, בשעה כזו, כשמתרחשת מולנו תעמולה סוחפת ומזעזעת בכל העולם על פשעי מלחמה וסכנת העמדה לדין של חיילים, מכתב כזה עלול להפוך נשק נגדנו.
שורה ארוכה של הנחיות פורש משה בפרשה: איך לנהוג במי שמתפתה לעבוד אלילים, מה נדרש ממי שיתמנה למלך, מי לא יצא להילחם ואיך לנהוג בכיבוש עיר, קריאה ראשונה לשלום והותרת אפשרות ליציאה ועוד. אבל מעל לכל נדמה שבפרשה פורש משה הנחיות לכינון מנהל תקין נוכח דאגתו מפני אנרכיה - "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ" כי אין משפט בלי אכיפה ואין אכיפה בלי משפט שמורה אותה, ומול הטענה שהשופטים לא נבחרים בידי העם, גם השוטרים לא נבחרים בידי העם אלא מתמנים לפי מקצועיות, ואם היו נבחרים, היו הופכים תלויים ברצון העם ולא מסוגלים לקיים את הדרישה ההכרחית למשפט צדק: "לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" .
המשכנו להתווכח. מכתב כזה, אמרתי, שעליו חתומים משפטנים, גם יגביר את האיבה כלפיהם כקבוצה. גם ככה משכיחים בעידן הנוכחי מהעם את העובדה שתשעים אחוז מהזמן, עוסקת הפרקליטות בפדופילים, סוחרי סמים, סוחרי נשק ועוד מיני קוסמים כאלה שאתה לא רוצה שהילדים שלך יפגשו ברחוב, אבל מסיתים נגדם במישרין או בעקיפין, כמו עם מליצות חביבות נוסח יודנראט, אז מה התועלת במכתב כזה שרק יגביר את האש.
אבל הם הרגישו שזו חובתם המוסרית ואני הלכתי לחפש בפרשה: "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ" .
אתן לכם נביאים כמוכם, מתוככם, מבטיח משה, והם יהיו מורי הדרך שלכם. אבל מה הבעיה? "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה". איך תזהו מי נביאי אמת ומי נביאי שקר? משה מוטרד מריכוז כוח וסילוף האמת ומציב מבחן: "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא--הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה"
המבחן הוא התממשות הדברים. אם הדברים לא מתממשים - סימן שזה נביא שקר.
בא הרמב"ם במשנה תורה בהלכות יסודי התורה י', ואומר לא - ומה לגבי מצב שבו נביא נשלח בידי הקב"ה להתרות בעם עם נבואה קשה, והעם מבין ומתקן את דרכיו, ואז השם ניחם ואז הנבואה לא מתגשמת. הנה נביא אמת שנבואתו לא התגשמה. (מנגד, נבואה טובה שלא התגשמה מעדיה על נביא שקר, כי השם מבטיח טוב ומקיים) ומביא הרמב"ם לדוגמא את ירמיהו.
"אל-תִּגְרַע, דָּבָר" אומר הקב"ה לירמיהו, הנביא השנוא והנרדף "אוּלַי יִשְׁמְעוּ--וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה; וְנִחַמְתִּי אֶל-הָרָעָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם, מִפְּנֵי, רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם" (כו, ב-ג). וירמיהו אכן מנבא נבואות קשות ונבואותיו מרתיחות את ההנהגה והוא נתפס ועומד למשפט בדרישה למותו. קמים למענו אנשים מזקני הארץ ומזכירים לעם נביא אמת נוסף: "מיכיה (מִיכָה), הַמּוֹרַשְׁתִּי" (כו, יח-יט) גם מיכה המורשתי ניבא רעות והתריע, וחזקיהו שינה דרכיו והעם ניצל. אבל זה לא משכנע אף אחד, ואחיקם בן שפן מבריח את ירמיהו מהכלא. וירמיהו? ממשיך. מגיע לשיא העימות מול נביא השקר חנניה בן עזור שנחזה להיות נביא אמת.
ירמיהו שמנבא בזמן שמלכות בבל שולטת, מתרה במלכי יהודה לא למרוד בבבלים. בלשוננו -לא להסתכסך עם כל הקהילה הבינלאומית. יהויקים ואחריו יהויכין בנו לא מקשיבים לו, ובבל מגלים את כל האצולה, זו גלות יהוכין, 597 לפנה"ס, הגל הראשון שמקדים את גלות בבל והחרבת בית המקדש.
למרות שהנבואה התגשמה, ניצב מול ירמיהו "חֲנַנְיָה בֶן-עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן" ואומר לו במה שהיה הופך היום לסרטון ויראלי - תוך שנתיים הבבלים מוכרעים וכולם חוזרים משם ואל תקשקש. ירמיהו עונה בצורה יפהפיה, אוהבת את עמו: "אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה; יָקֵם יְהוָה, אֶת-דְּבָרֶיךָ, אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית-יְהוָה וְכָל-הַגּוֹלָה, מִבָּבֶל אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה". (כח, ו) הלוואי אמן אומר ירמיהו. גם אני אשמח שיחזרו כולם מהגלות, ואם זו נבואת אמת, נראה אותה מתממשת. וחנניה בן עזור בתגובה גסה לוקח את אסל העץ שירמיהו הניח על צווארו כאזהרה משלטון בבל ומנתץ אותו. ירמיהו קם והולך בענווה גדולה. השם מנחה אותו להכין מוטות ברזל ולהניח על צווארו במקום מוטות העץ כי הסכנה עודנה שם. וחנניה, שניבא שקר מת.
ירמיהו מתאר מדם לבו מהו נביא אמת: "נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי ה' וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ" (כג, ט) מי שמנבא אמת, לא נלהב לנופף בתחזיות הנוראות. לבו נשבר. ההבנה של הרוע עצומה כל כך שהיא משנה אותך.
אני ממשיכה ומחפשת עוד סימן לנביאי אמת והולכת לימי אחאב (873 לפנה"ס). הנה תיאור נפלא ואותנטי בהבנת הנפש האנושית כשהיא שומעת נבואה קשה - אחאב מלך ישראל רוצה לצאת למלחמה בארם ומזמין את יהושפט מלך יהודה להצטרף אליו. יהושפט רוצה לשמוע קודם מה אומרים הנביאים, האם למלחמה יש תוחלת: "וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-אֶחְדָּל; וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מלכים א, כב)
400 איש אומרים בדיוק אותו דבר. אתה צודק אחאב. אתה תנצח. את יהושפט זה מטריד: "הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, עוֹד; וְנִדְרְשָׁה, מֵאֹתוֹ?" אולי נשאל עוד מישהו? ומלך ישראל אחאב עונה במשפט שהוא כל-כך אנושי אבל הוא גם הגרעין לאיך נולדת קונספציה: יש מישהו שחושב אחרת מכל ה-400, אבל... "וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא-יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם-רָע. מִיכָיְהוּ, בֶּן-יִמְלָה"
יש לי אחד, מיכיהו בן ימלה, אבל הוא רואה שחורות מעצבן. אבל חייבים מישהו שיגיד גם אמת קשה בכוורת, "לבל ירום לבבו" כמו שמזהיר משה את המלך. ואכן מגיע אותו מיכיהו בן ימלה ועומד לדבר ואז צדקיהו בן כנענה, ראש 400 הנביאים, מכין לעצמו קרני ברזל, סרטון טיקטוק מושקע, ואומר - ככה נפיל את ארם. מכה בקרניים והם על הרצפה. ומקבל 400 לייקים מיד. והמלך פונה למיכיהו וגם משביע אותו, תגיד רק אמת, ומיכיהו, ואני שומעת אותו לוקח נשימה עמוקה לפני שהוא עונה: "ויאמֶר: רָאִיתִי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל-הֶהָרִים, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".
אתם תפסידו ותתפזרו כמו צאן בלי רועה אומר מיכיהו. אל תצא להילחם. אחאב מסכם ליהושפט: אמרתי לך, הוא לא משלנו: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, לוֹא-יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם-רָע". נביא השקר צדקיהו בן כנענה, שמרגיש חזק, מגדיל צפיות, וקם ונותן למיכיהו סטירה. מול כולם: "אֵי-זֶה עָבַר רוּחַ-יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָך" מי אתה חושב שאתה שהנבואה אצלך? מיכיהו נשלח לכלא ואחאב יוצא למלחמה, אמנם מחופש לחייל פשוט, בכל נלחץ מהאזהרה, אבל מלך ארם מוצאו והורגו.
אני חוזרת לויכוח שלנו. אפשר מצד אחד לומר שהם מבקשים לנהוג כמו ירמיהו הנביא, מבקשים להזהיר מפני הרעות וממקום אכפתי ומחויב לעם ולארץ. ומנגד, גם אני צודקת, גם כמו ירמיהו ומיכיהו, כי יש למכתב פוטנציאל סכנה עצומה לפעול נגדנו. אז מה נכון? מה שנתן לנו בסוף נשימה היתה ההשתכנעות ההדדית - אני האמנתי שאכפת להם והם האמינו שאכפת לי. האמנו ששני הצדדים מגיעים מאהבת ישראל ודאגה לישראל, והתרגום מה נכון לעשות הוא שונה.
הכותבת היא עו"ד (סא"ל) במיל', בעבר שירתה בפרקליטות ובמחלקת ההסכמים הבינלאומיים במשרד החוץ.