בפרשתנו - פרשת שופטים - נמנו מתנות כהונה, חלקן נמנו כבר בעבר וחלקן נאמרו כאן לראשונה. הזרוע הלחיים והקבה הם מהמתנות "החדשות" שנצטוו ישראל לתת לכהנים (יח, ג):
וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה.
וכך פסק הרמב"ם (הלכות בכורים ט, א):
מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר וזה יהיה משפט הכהנים, ואלו הם הנקראים בכל מקום מתנות, ומצות זו נוהגת תמיד בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ובכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובחולין אבל לא במוקדשין.
כל אדם מישראל, בין שגר בארץ ובין שגר בחוץ לארץ, ששוחט בהמתו כחולין מצווה לתת מהבהמה השחוטה את הזרוע הלחיים והקבה לכהן.
מה טעם נבחרו דווקא איברים אלו להיות מתנות כהונה?
אומרים חז"ל (ספרי דברים פיסקא קסה):
רבי יהודה אומר דורשי רשומות אומרים נתן לו זרוע תחת היד וכן הוא אומר ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו (במדבר כה, ז) והלחיים תחת תפילה וכן הוא אומר ויעמד פינחס ויפלל (תהלים קו, ל) קיבה תחת קיבה שנאמר ואל האשה אל קבתה (במדבר כה, ח).
ביאור זה שנאמר על דרך הדרש מבאר הרלב"ג (התועלת התשעה עשר):
והנה אמרו על דרך דרש כי זה היה להם בזכות פנחס: הזרוע - מפני שבו לקח הרומח שהכה זמרי וכזבי. והקבה - מפני שהכה האשה אל קבתה. והלחיים, שבם הלשון - כי בו התפלל בעבור ישראל, שנאמר 'ויעמד פנחס ויפלל'.
לפי מדרש זה, מתנות כהונה אלו - הזרוע הלחיים והקבה - ניתנו לכל דורות הכהנים בזכות פנחס שפעל בזרוע בקנאו לה', והכה את כזבי אל קבתה, והתפלל אל ה' כדי לעצור את המגפה שהיתה על דבר פעור. זכות זו של פנחס הקנתה לכל זרע הכהנים את הזרוע הלחיים והקבה.
גם ראב"ע מציע, בתחילת דבריו, ביאור טעם הדבר על דרך הדרש, אם כי דרש אחר:
ודרך דרש, כי הכהן הוא שוחט השלמים, הזרוע - שכר זרועו בשחיטה, והלחיים - שכר הברכה, והקיבה - שכר הבדיקה.
לפי דרש זה, הזרוע הלחיים והקבה אינם ניתנים בזכות פנחס, אלא זוהי זכותו ושכרו של כל כהן. כיון שהוא שוחט את השלמים הוא מקבל את "שכר זרועו בשחיטה" - במתן הזרוע, את שכר ברכת השחיטה שהוא מברך - במתן הלחיים הכוללות גם את הלשון, ואת שכר הבדיקה שהוא בודק את הבהמה - במתן הקיבה. אכן ביאור זה מניח שהכהן הוא השוחט את השלמים ואף על פי שהשחיטה כשרה בזר, ועוד שמתנות אלו מקבל הכהן מן החולין ולא מן השלמים, וצריך לומר שהכהן מקבל את מתנותיו בחולין כשכר על מעשהו בשלמים.
בכל אופן, ראב"ע מוסיף טעם על דרך הפשט:
ועל דרך הפשט, כי אלה טובים משאר הבשר.
הכהן מקבל דווקא את הזרוע הלחיים והקבה כיון שהם החלקים המשובחים שבבשר הבהמה, וראוי שינתנו למשרתי ה'.
לעומת זאת, הרלב"ג רואה במתן הזרוע הלחיים והקבה לכהנים ביטוי לתפקידם:
ולפי הפשט נראה לי שסמכוֹ אל מה שאמר 'ה' הוא נחלתו', להעיר שזה השבט הוא זרוע ישראל וכוחם, וכל שכן הכהנים מהם, כי הוא מיישיר את ישראל בלשונו אל דרכי התורה, כאומרו 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. והוא המכין מזון לישראל, רוצה לומר שבזכותן יוכן מהם המזון מאת ה' יתעלה, כמו הלחיים והקבה... ולזה אחשוב שנתנו לו אלו שלשה דברים.
הזרוע והלשון ניתנים לכהנים בזכות תפקידם להורות את משפטי ה' ותורתו לישראל. בלשונם מלמדים הכהנים את העם ואשר על כן ראוי להם לקבל את הלשון (כחלק ממתנת הלחיים). הוראת התורה היא שמעניקה לישראל כוח ואשר על כן ראוי להם לקבל את הזרוע המבטא את הכוח.
בזכות הכהנים יש מזון לישראל ("בזכותן יוכן מהם המזון מאת ה' יתעלה"), וכנראה שזכות זו קשורה לעבודת הקרבנות שהיא גם כן תפקידם של הכהנים (ראה: כתובות י, ב ורש"י ד"ה מזין). זכות זו היא שגרמה לכהנים לקבל את הלחיים והקבה שהם איברי הלעיסה והעיכול, דהיינו - הכנת המזון.
נמצא ששנים מתפקידי הכהנים - הוראת התורה ועבודת הקרבנות - הם שבזכותם זכו הכהנים לקבל את הזרוע הלחיים והקבה.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.