וירושלים מן התורה מנין? או "תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה"
כמה פעמים מוזכרת ירושלים, כך בשמה זה, בתורה? אחרי הכל, עיר הקודש בתוך ארץ הקודש אליה מועדות פנינו במשך כל ארבעים שנות המסע במדבר! ועוד לפני כן, אברהם. יצחק. יעקב.
אבל ירושלים לא מוזכרת בשמה בתורה כך אפילו פעם אחת! רק לאחר-מכן, בספר יהושע שמספר לנו על הכניסה לארץ ועל חלוקת הארץ לשבטים, מוזכרת ירושלים ואפילו בדייקנות מדהימה שאפשר לזהות כיום. אבל בתורה - רק רמזים.
כשאברהם - אז עדיין אברם, חוזר מהנצחון על ארבעת המלכים, מלכיצדק "מלך שלם" יוצא לקראתו (בראשית, יד,יח). מאוחר יותר (בפרק כב), אברהם מצווה להעלות את יצחק לעולה על "הר המוריה", וכשמסופר על שלמה שהחל לבנות את בית ה' "בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה", אנחנו מבינים שזה אותו המקום (דברי הימים ב, ג:א).
המדרש (בראשית רבה נו,י) מסביר את שמה של ירושלים כשילוב בין שני פסוקים: במקום אחד נאמר שאברהם קרא "שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה" (בראשית כב,יד) ובפסוק אחר נאמר ששם, בנו של נח, קרא לאותו המקום שלם, שנאמר "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" (בראשית יד, יח).
הקב"ה התלבט איך לקרוא למקום הזה, וחשב לעצמו:
אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם, אָדָם צַדִּיק, מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם.
כלומר, שמה של ירושלים הוא שילוב של יראה ושלם. אז למה לא נקראה יראהשלם?
כדי לא להפלות את אברהם לטובה, שיקבל 4 אותיות בשם העיר הקדושה לעומת שם שיקבל רק 3, במילה יראה - "הולחמו" שתי האותיות האחרונות לאות אחת: א+ה=ו. כך נהייה שם המקום מ"יראהשלם" ל-ירו-שלם. הקב"ה הוסיף עוד אות אחת בשם העיר, האות יוד, האות המסמלת את שמו. עכשיו שמה מושלם - הוא מסמל יראה ושלום יחד עם שם ה'. בסה"כ - 7 אותיות כמספר הקנים במנורה וכמספר המסמל שלמות בטבע.
בפרשת השבוע שלנו נאמר:
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה (דברים יב:ב).
למה לא נכתב במפורש לבנות את בית המקדש בירושלים?
מאות שנות פרשנות הורישו לנו הסברים רבים ושונים, כל אחד נפלא לפי דרכו.
אביא כאן רק שלושה, כל אחד ייחודי בדרכו ומשלים את חברו:
החזקוני הסביר שהמקום לא מזוכר בדיוק כי השכינה שרתה בכמה מקומות ו"חייב אדם לשנות לתלמידו בדרך קצרה". כמובן שהפסוק ארוך יותר מרשימת המקומות אך כנראה כוונתו שיותר קצר ונכון ללמד כלל ועיקרון מאשר פרטים.
האברבנאל כתב שהעיקר הוא, במיוחד על רקע הפסוקים הקודמים בפרשה שלנו, שהמקום איננו בכל המקומות שהעמים האחרים היו עובדים לאלוהיהם אלא מקום אחד שמשקף את האל האחד.
הרמב"ם אומר שבכוונה לא נאמר שם המקום משלוש סיבות: 1. מפני שאם העמים האחרים ידעו איפה המקום, הם ילחמו עליו. 2. מי שהמקום בידו, עלול לעשות הכל להרוס אותו כליל. ו-3. כל שבט עלול לבקש שבית המקדש יהיה בנחלתו, מה שיגרום לריבים ומחלוקות. לכן קודם כל יהיה מלך, ואחדות בעם, ורק אחר-כך, יבנה בית המקדש. אלו הן סיבות שהוכחו כנכונות לאורך ההיסטוריה.
לעומתם, פירוש על ספר דברים מבקש שנשים לב שנאמרה בפסוק המלה " תִדְרְשׁ֖וּ" - אנחנו צריכים לעבוד ולעבור תהליך כדי לגלות את המקום. אחרי שנטרח, נחפש ונמצא, יהיה נביא שיאשר לנו שאכן, כאן הוא, אך אל לנו לשבת בחוסר מעש ולחכות לאותו הנביא. על דרך המשל, אנחנו במעין חפש את המטמון עם הקב"ה: המטמון כבר שם. קדושתה של ירושלים הינה מאז ועד עולם, ובלתי תלויה בנו. אבל עלינו לגלות את המקום ולהאיר את יופיו.
יכול היה להיות קצר, מדויק וברור לתורה להגיד, לכו לירושלים! אבל התורה בחרה להוסיף לנו "תדרשו"... במיוחד בתקופה זו, בה לכולנו יש את התשובה הנכונה להכל במיידי, אני אוהבת את הספרי שמזכיר שאולי לא פחות מהפתרון, גם לדרוש חשוב.
הכותבת היא לומדת ומלמדת תורה ותלמוד, מורת דרך בארץ, מלווה רוחנית וכותבת.