אם היו נותנים לכל אחד מאיתנו לבחור בין שתי דלתות, מאחורי האחת נמצא צוק מסוכן בגובה 50 מטר, ומאחורי השניה ארץ פלגי מים מרהיבה ביופייה, באיזה דלת היינו בוחרים? אם היו מציבים בפני אדם אפשרות להכנס לאחד משני חדרים, באחד אוצרות, תכשיטים ואבנים יקרות, ובשני אשפה ולכלוך, האם יש שאלה לאיזה מהם הוא היה נכנס?
דוגמא לשאלה הגדולה שעולה בפרשת השבוע
השאלות הללו הן בעצם דוגמא לשאלה הגדולה שעולה בפרשת השבוע שלנו, ובמקומות נוספים בהם מזכיר משה רבנו את עקרון הבחירה החופשית. משה מדבר על כך שהבחירה ללכת בדרכי ה' היא בחירה ב"ברכה" או ב"חיים", אל מול השביל השני, המתנגד אל ה', שמוביל אל ה"קללה" או "המוות".
וכי באמת האדם עומד מול בחירה מאוזנת כשאומרים לו שמהצד האחד הוא זוכה לכל הטוב שיש ובצד השני נמצא הפחת והחידלון? התשובה לכך היא שהרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו פשוט לא רואים. חיים עם "עיניים עצומות", עם חוסר הבחנה והכרה במה שעומד לנגד עינינו, בבחינת "עינים להם ולא יראו".
צריך פשוט לפתוח את העיניים
אנחנו מכירים בסכנת הזהירות בדרכים, אבל עדיין מקילים ראש בנהיגה. אנחנו יודעים עד כמה המשפחה לפני הכל, אבל מפספסים ביום יום ומקדישים את מרבית הזמן לדברים אחרים. וכך גם ביחס לתורה ומצוותיה, אנחנו יודעים ואומרים בכל יום "כי הם חיינו", ובלשונו של משה- "ברכה או קללה", "חיים או מוות", אך נוטים לשכוח ולפנות ולבחור בדברים אחרים.
את המסר הזה רוצה להעביר לבני ישראל שבכל הדורות כשהוא אומר את מילה הראשונה בפרשתנו - "ראה". לא צריך להמציא דבר שלא קיים, לא צריך לחדש חידוש שלא נשמע, צריך פשוט לפתוח את העיניים, לבחון את העולם והמציאות כפי שהיא ולבחור נכון, לבחור ברכה, לבחור בחיים.
הרב אסף הרנוי, רב קהילת "אדרת אליהו, וראש בימ"ד מבקשי פניך, גילה, ירושלים