מצוות רבות המוזכרות בארבעת החומשים הראשונים חוזרות ומופיעות שוב בספר דברים וזו אחת הסיבות שנקרא חומש זה משנה תורה. אך אין זו חזרה סתם אלא באה החזרה הזו ללמד ולהוסיף דין חדש במצוה. כך גם בעניין דין עבד עברי שחוזר בפרשתנו. שואל רש"י: הרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי בפרשת משפטים, אלא ששני דברים נתחדשו כאן. אחד שגם אמה עבריה יוצאת לאחר שש שנים והשני דין הענקה שיש להעניק לעבד ולאמה בצאתם לחופשי.
שלילת העבדות
על עצם עניין העבדות אנו מוצאים בחז"ל שהתורה שוללת מציאות זו . כך מבארים חכמינו מדוע רוצעים את הרוצה להישאר עבד לאחר שש שנים. רבי יוחנן בן זכאי היה דורש: מה נשתנתה אוזן מכל איברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע (קידושין כב ב). כי אם שמעת את הקב"ה אומר שתהיו לי לעבדים, ואתה הולך ומשתעבד לאדון אחר, לכן ראוי לרצוע את אוזנך.
וביתר תוקף נאמר בירושלמי (קידושין פ"א ה"ב) גם בשם ר יוחנן בן זכאי: "אוזן ששמעה על הר סיני - לא יהיה לך אלוהים אחרים - והלך זה ופרק עול מלכות שמים וקיבל עליו עול בשר ודם - יירצע". משמע אם כן שבעבדות יש פריקת עול מלכות שמים ומי שמתאהב בעבדות נענש ברציעת אוזנו.
חיוב העבדות
ולכאורה אנו מוצאים ביטויים שדווקא מדרגת העבדות היא מדרגה חשובה בעבודת ה - כך מובא בספר יסוד ושורש העבודה בשם הזוהר, שבני ישראל קרויים בשני שמות ביחס להקב"ה, קרויים עבד שכתוב עבדי הם ונקראו בנים שכתוב בנים אתם לה אלוקיכם, והוא מבאר שם את ההבדל בין עבד לבן, ומסיים שיש לאדם לעבוד את ה בבחינת בן וכן בבחינת עבד.
וכן כותב הרב חרל"פ בהקדמה לפירושו על ההגדה של פסח: "שבחג המצות הכל משתחרר, הן הכלל והן הפרט... וכל היודע להיות מקשיב לימים האלה מוצל מכל מני לחץ ושעבוד והוא לקוח ומשועבד להשם יתברך שהוא האושר היותר גדול והחרות היותר נמרצה, וזוכה להגיע למדרגת עבד ה". יוצא אם כן שיש דבר טוב וחיובי במצב העבדות, עד שהיא נחשבת לדרגה גבוהה - להיות עבד ה.
ויש להבין מה ההבדל בין עבדות סתם לעבדות לה?
עבד ה הוא לבדו חופשי
רבנו הרצי"ה זצ"ל מבאר שהעבדות השלילית "היא השתעבדות האדם לכוח שמחוצה לו", וזה מבוטא בכך שהוא לא נאמן לעצמיותו אלא חושב שהטוב נמצא רק אצל השני השולט עליו איזו שליטה כלשהי ולכן אומר הרצי"ה "עבדות היא פגימה, ופגימה באנושיות האדם, פגימה במהות האדם. האדם הוא אדם שלם, בריא ונורמלי רק אם הוא גם עצמאי".
דוגמא נוספת לעבדות, מוסיף הרצי"ה, היא השעבוד ליצר הרע שגם הוא "חולניות, חולשה, חוסר בריאות, חוסר גבורה, חוסר עצמיות, חוסר עצמאות בכל מהלכי החיים. השאיפה, האידיאל, הוא להיות עצמאי. עבדות ליצר הרע או עבדות לאדם אחר - עניינם אחד. כוחות זרים חיצוניים לאדם הם ששולטים עליו" (שיחות הרצי"ה שמות עמ 249)
אך לעומת זאת, מסביר הרצי"ה, "כאשר אדם נפעל על ידי הפנימיות שלו אין זו עבדות, כשאדם נפעל על ידי נשמתו נשמה שנתת ה טהורה היא, זאת החירות העליונה. חירות זו תורה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. עבדי הם ולא עבדים לעבדים." (שם בראשית עמ 205). ואמנם התורה היא אשר נועדה להוציא את כוחותינו לפועל להיות ולחיות את האידיאל שלשמו אנו קיימים, ולכן כאשר אנו מקיימים את דבר ה, את מצוותיו, אין זו עבדות חיצונית אלא "עבדות פנימית לריבונו של עולם והיא אינה עבדות אלא חירות, בריאות, נורמליות... היא שיא החירות שיא הנורמליות, שיא האידאיליות" (שם).
בהיכנסנו לימי התשובה של חודש אלול, נשאף לנקות מאתנו כל מיני סוגי עבדות ושעבודים, שעבודים לכוחות ולרעיונות הזרים לנו לתכונתנו הפנימית, שעבודים ועבדות ליצר הרע המנסה בכל כוחו לבטלנו מעבודת ה האמתית, וכך נזכה לעלות במעלה העולה בית ה להיות עבדי ה באמת.