פרשת ראה מתחילה במילים: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א כ"ו). ושואל "אור החיים הקדוש" - מאחר וכל הפרשה נאמרה בלשון רבים, מדוע אמר כאן משה "ראה" בלשון יחיד? וגם מדוע אמר משה "ראה אנכי", כמדבר אל עצמו.
עונה "אור החיים הקדוש", על פי דברי הזוהר הקדוש, שבכל יהודי יש "חתיכת משה רבינו", ניצוץ מנשמת הצדיק. "והוא מה שרמז הכתוב במאמר זה "ראה אנכי", פירוש כאילו מדבר עם עצמו ואומר לו "אנכי", כי כל ישראל יתייחסו אליו, וכשהוא מדבר עימם, כאילו מדבר עם עצמו, ולזה גם כן אמר "ראה", לשון יחיד".
משה רבינו מדבר עם "משה רבינו" שבתוכנו, "כאילו מדבר עם עצמו".
ומה הוא אומר לנו? "ראה".
תתבונן ותראה ותגלה בתוך עצמך איזה צדיק אתה, איזה כוחות יש לך, לאיזה גדולה נוצרת. איזה "חתיכת משה רבינו" מחכה לך בתוכך.
כך אמרו חז"ל:
"לעולם יראה אדם את עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו".
אבל בשביל זה אני צריך לראות את עצמי. "ראה". לא רק לראות את המידות הרעות או החסרונות. להתבונן ולראות בתוכי, יום יום, את החלק הקדוש, האין סופי. ולא רק לראות אותו, אלא גם לדבר איתו, לדובב אותו, לספר לו שהוא גדול, שהוא יכול.
מדברים כאן עלי? זה בטח טעות. אני מכיר את עצמי. לא רק שאני לא למעלה למעלה. אני למטה למטה. אני לא מסוגל לכלום ולא אזכה לכלום. בקושי נושם. מה אפשר לצפות מאחד כמוני? לכלום.
אז האמת היא שלא משנה איפה אני. גם אני, אני ממש, נוצרתי לגדולות. וכל מחשבה אחרת, מקטינה, מייאשת, היא שקר מטונף.
"כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהוא חבלו של משיח שמתגבר בעתים הללו שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשין עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת ה' וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בלבו חלישות וקטנות דסטרא אחרא"
איפה שאני. איך שאני. בדיוק בדיוק בחיים שיועדו לי על ידי בורא ויוצרי. אני יכול להיות צדיק. גם אם המקום שלי נמוך. הנשמה שלי גבוהה.
"אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד וכולם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים. כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה. אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו" (ליקוטי הלכות ברכות השחר ג' ו')
לא צריך לעשות הרבה. רק להחליט להאמין בזה.
"כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּחַ גָּדוֹל לַעֲמוד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו. כִּי אִם לא הָיָה כּחַ בָּאָדָם לַעֲמוד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע לא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלּא יוּכַל לַעֲמוד בָּהֶם".
"עַל כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים הוּא בַּעַל כּחַ גָּדוֹל לַעֲמוד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ. וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכּוחוֹ. כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁמַּפִּילוֹ לִבְחִינַת מוחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מוחוֹ וְנֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכוחוֹ וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמוד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זאת, כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכוחוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם".
חשבתי שלומר שאין לי כוח. מי אני ומה חיי, זה בעצם ענווה. חשבתי שללכת עם פנים מסכנות של אחד שאין לו סיכוי זה מידה טובה.
הרגשתי שיש לי פטור מהתמודדות, ששום דבר לא תלוי בי, שאני סומך רק על השם, ובעצם הייתי מלא רק בעצלות וגאווה.
"כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה לְהַקְטִין כּוחוֹ וְלוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גָּבוהַּ כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים כְּאִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אוֹ צַדִּיק כִּי עֲנָוָה כָּזוֹ אֲסוּרָה וְהִיא עֲנָוָה פְּסוּלָה וְאֵין זֶה עֲנָוָה כְּלָל, רַק מוחִין דְּקַטְנוּת שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאד" (ליקוטי הלכות ברכות הריח ד' אות ב').
מותר לי לומר לעצמי בפה מלא: "כמה נשמות תלויות בי, כמה עולמות זקוקים לי. כמה טוב יש בעולם שאני ורק אני יכול להביא"
"צריך לידע ולהאמין שנפשו בשורשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאד מאד ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה וכמו שאמר רבינו ז"ל שאם היו מהפכין את האדם היו רואין שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות".
זה לא יתגלה ביום אחד. אבל אני אהיה נחוש להתגבר. אני אבקש עזרה משמיים, אני אספר לעצמי על קדושתי שוב ושוב.
ולא אניח לעצמי ליפול.
"כי עיקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק על ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת ה' שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו ליפול בשום אופן בעולם. והרבה בתפלה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כי אם כפי ערכו אשרי להם. וכל אדם יכול להיות כמותם. כי הבחירה חופשית לכל" (ברכות השחר ג' ה' ו')
מה שאני עובר עבר על כל הצדיקים.
לא משנה איפה אני. לא משנה מה עובר עלי.
גם אני, אני ממש, נוצרתי לגדולות.
הבחירה חופשית לכל. אם אני רוצה גם אני יכול.
באדיבות לב הדברים