מורטוריום

"הוא שוב עשה את זה" כתבה הגולשת חני72 בכותרת של ההודעה שלה. אלעד לא הצליח להתאפק ופתח את ההודעה למרות שהבטיח לעצמו לא לקרוא יותר את ההודעות שלה. חני72 גלשה בפורום של הורים ונהגה להתלונן מידי פעם על ההתנהגות הנוראה של בנה המתבגר - עודד.

"עודד?" אלעד צחק לעצמו. היא לא יכלה קצת לגוון? כן. הוא יודע. עודד זה הוא. וחני זו אמא שלו,חנה כספי, מורה ומחנכת בישראל. ובשעות הפנאי גולשת בפורומים לאמהות ומחנכות. לפני שבועיים היא גלשה ולא שמה לב לזמן החולף כשלפתע הריחה ריח שרוף היא רצה למטבח להציל את העוגה ושכחה להתנתק משם המשתמש שלה. אלעד, שהגיע למחשב אחריה כדי לגלוש בפורום החביב עליו - משחקי מחשב, גילה בקצה העליון של המסך את המילים "שלום חני72" אלעד הבין מייד שמדובר באימו ומתוך סקרנות החל לחפש מה בדיוק אמא שלו עושה באינטרנט. די בהתחלה הוא הגיע לפורום הזה של ההורים. וככה הוא גילה מה היא כותבת עליו. מההודעות שלה הוא גילה שהוא ילד מעצבן חסר התחשבות ושהיא מרבה לתהות מה קרה לילד הנחמד שהיא גידלה עד לפני כמה חודשים.

הבוקר הוא התעורר מוקדם כדי לשחק במשחק המחשב החביב עליו. אבל ברגע שהתיישב מול המחשב לא יכול היה להתאפק וגלש לפורום שלה. וכמובן שבראש העמוד התנוססה ההודעה שלה:

"הוא שוב עשה את זה. אתמול הייתה לי ישיבת צוות. אמרתי לו מראש שאני אעדר משש עד עשר. ביקשתי ממנו שיחמם במיקרו את הארוחה שהכנתי לו ולאחותו. ידאג שאחותו תלך לישון בשמונה ושלא ישכח לשטוף את הכלים. כשחזרתי בעשר הוא רבץ מול הטלוויזיה. לידו על הספה ישנה אחותו הקטנה. על השולחן עמד מגש פיצה שהוא הזמין ושילם עליו בכסף שהשארתי לו לשעת חירום. בכיור היתה ערמה של כלים מלוכלכים והבית שהשארתי במצב מסודר כשיצאתי נראה עכשיו כמו אחרי סופה.

כל כך התעצבנתי שפשוט הלכתי משם בלי לדבר איתו. לקחתי את הקטנה למיטה שלה והלכתי לישון. למה הוא עושה לי את זה???? בעלי במילואים ואין מי שיעזור בבית . הייתי מצפה שיגלה התחשבות ויושיט יד. לא מספיק שהוא לא עוזר הוא גם מבלגן ומלכלך. לפעמים מתחשק לי לצרוח."

אלעד סגר את ההודעה ומייד בדק את תגובות הגולשות. "מסכנה" כתבה לה אישה אחת ושלחה לה חיבוק. חלק כתבו לה "מבינה אותך זה הגיל הזה". מישהי כתבה לה "אולי הוא כועס על האבא שלא בבית ומוציא את זה עליך?" אלעד נשף בבוז לכל התיאוריות הפסיכולוגיות שניסו להסביר את ההתנהגות שלו. האמת היא שהוא בעצמו מתקשה להבין למה לפעמים הוא כל כך חסר סבלנות כלפי אמא שלו. ולא מכבד אותה בכלל. לפתע נתקלו עיניו בתגובה שונה. "את בטח זוכרת מה אומר אריקסון" אלעד פתח כדי לראות מי זה אריקסון ומה הוא אומר. אולם תוכן ההודעה לא הסביר כלום "זה המורטוריום" היה כתוב שם. "את צריכה לאפשר לו את התקופה הזו כדי שיוכל לפתח זהות" אלעד סגר את הפורום קצת מבולבל. מה זה מורטוריום? מזל שיש גוגל. הוא הקליד מורטוריום. וקיבל "שמיטת חובות. תהליך בפסיכולוגיה בו המתבגרים מקבלים את החופש להתנסות כאשר רק חובות מעטות מוטלות עליהם כדי שלאור התנסויותיהם יוכלו לגבש את זהותם."

דווקא המילים שמיטת חובות נשמעו לו מוכרות. כמו משהו שהוא למד פעם בבית ספר. הוא פתח חלון חדש וחיפש: "שמיטת חובות" כאן הוא גילה שפעם בשבע שנים יחד עם שביתת הקרקעות ממלאכה ישנה מצווה נוספת של שמיטת כספים. בסוף השנה השביעית מתבטלים כל החובות הכספיים הפרטיים - אלו שאנשים לוו זה מזה. אלעד קרא כי יש אנשים שמגיעים למצב כלכלי קשה ולווים כספים אך משום שהם לא מצליחים להתפרנס בכבוד הם גם לא מצליחים להחזיר את החוב וכך הם הולכים ושוקעים בחובות יותר ויותר גדולים. דוגמא מובהקת לכך הוא אותו איכר עני אשר בשנת השמיטה אינו עובד ולא מקבל יבול חדש ולכן לא יוכל להשיב את חובו. שמיטת החובות מאפשרת לאדם לצאת ממעגל העניות ולשוב למעגל ההתפרנסות כשהוא נקי מחובות. אלעד המשיך לקרוא הוא למד שהחוב אמנם נשמט כחוב חוקי אולם עדיין קיימת חובה מוסרית להשיב את החוב. אם אדם בא להשיב את החוב אחרי שמיטתו צריך המלווה לומר לו: "משמט אני". כלומר אני מוותר לך. ואז יענה לו הלווה: "אף על פי כן". וישיב את החוב.

נחמד. חשב אלעד לעצמו. אבל אם אף אחד לא חייב להחזיר את החובות אז למה שאנשים ילוו בכלל כסף?

הוא המשיך לקרוא : כמובן ששיטה זו יעילה רק כאשר החברה מספיק מוסרית ורוב הלווים כן יחזירו בסופו של דבר את הכסף לאחר זמן. אולם בתקופה מאוחרת יותר גילה הלל הזקן שהעם לא מספיק מוסרי. החובות נשמטו והלווים לא השיבו את הכסף. והמלווים הפסיקו פתאום להלוות בשל החשש לאיבוד כספם. מה עשה הלל? תיקן תקנה בשם פרוזבול - שטר המאפשר לבית הדין לגבות את החובות שנשמטו. מלווה שאינו מעוניין לאבד את כספו כותב בסוף השנה שטר בו הוא מודיע שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין ומאפשר לו לגבות אותם.

אלעד עזב את החלון של "שמיטת חובות" וחזר לחלון של "מורטוריום". הוא התחיל להרהר ולפתע הוא הבין מה עליו לעשות. בשקט בשקט הוא הלך למטבח ושטף את כל הכלים שהיו בכיור. את הסלון הוא החזיר למצבו התקין ולבסוף הוא לקח מכסף הכיס שלו שבעים שקלים והחזיר לקופה ממנה לקח אתמול את הכסף לפיצה. כשגמר, השעה הייתה רבע לשבע. עוד מעט אמא תתעורר.

הוא ניגש למחשב ושלח מסר אישי לגולשת חני72:

אני מצטער. זו תקופה קשה לי אבל אני מאמין שזה יעבור. אני מקווה שיהיה לך מספיק סבלנות בשביל לחכות. הייתי רוצה להראות לך שאני מספיק מוסרי בשביל להחזיר חובות שמוטים. את לא צריכה לכתוב פרוזבול.

עודד (-;

"...אני לא מוותר, לעצמי שוב אומר,

שמחר יהיה טוב

וצריך את הכל להתחיל מחדש.

עניינים לא פתורים נמשכים כאן שנים,

אבל מחר יהיה טוב

וצריך לעזוב, להתחיל מחדש."

(להתחיל מחדש / ששי צור)