בפודקאסט "על המשמעות" של תמיר דורטל, דנו הרב גיא אלאלוף ואליהו יוסיאן על היתרונות והחסרונות של דמוקרטיה וליברליזציה, היכן אנו יותר מדי מתמערבים כדברי יוסיאן, כשמבקשים להפריד דת ומדינה, וכל דבר נכנס בגדר המותר, גם כשזה פוגע בממסד, והיכן דווקא זו בשורה המביאה חיזוק יותר לעם, לפחות כשמדובר על הבתים הפרטים, שם נדמה שדווקא כשאתה משחרר יותר מצד המדינה בנושא הדת, האזרחים מבקשים יותר מעצמם, כדברי הרב גיא.
נדמה, שישנה איזו התייחסות מסוימת לסוגיה הזו, במבט כללי, בפרשה שלנו.
הגיבור הנכשל וזרעו הצדיק
כשאנחנו חושבים על פרשת קורח, הדמות שמיד עולה בדעתנו היא קורח עצמו – החכם, שעשה מעשה טיפשי. איך אדם כל כך נבון הגיע למקום שבו הוא מתמרד נגד משה ואהרון, נגד עצם הסמכות של קבלת התורה?
חז"ל מגלים לנו סיבה מרתקת: קורח ראה בנבואה שמשושלתו יצא שמואל הנביא, ומכאן הסיק שהוא בעצמו לא ימות - הרי איך יכול להיות שהוא יעלם מן העולם בלי להקים את הזרע? ואמנם יצא ממנו שמואל, (כפי שמתואר בדברי הימים א פרק ו ובתחילת ספר שמואל), אך שמואל דווקא בא לתקן את מה שקלקל סבו הרחוק. קורח חלק על השכינה וביקש כבוד וגדולה לעצמו, ואילו שמואל היה נאמן לעלי, נאמן לעם ישראל, ומסר עצמו למען העם מבלי לבקש דבר בתמורה, ואת זאת ספג מחינוך הוריו, אלקנה וחנה, שגם כשראו דברים שליליים בהנהגה, ראו לרחוק ולא 'שרפו את הבית על יושביו'.
הפרשנים שהזיזו את הקורה
אבל המחלוקת הזו לא הייתה רק עניינו של קורח. בתוך הסיפור הזה מופיעות שתי דמויות נוספות שמוזכרות בשמן – 'דתן ואבירם'. הכתוב מספר:
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן: ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם: ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'".
דתן ואבירם הם אלה שקופצים על ההזדמנות ובאים להתלונן על משה ואהרון. הם טוענים: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר?!" - הם מאשימים את משה שהוא שיקר להם לגבי ארץ ישראל ועל טובה, והביא אותם בכלל בכדי למות במדבר.
התגובה של משה רבינו מלמדת אותנו על גדולתו האמיתית. מה הוא עושה? הוא בא עד אליהם כדי לנסות להביא לשלום. הגמרא בסנהדרין קי: אומרת: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם - אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת", ורש"י מסביר: "וישלח משה לקרא לדתן ואבירם – שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".
זה נראה לכאורה כמו עוד מקרה שבו משה חומל ומבקש לפנים משורת הדין, מבקש רחמים לפני הפעלת העונש. אבל כשמעיינים במקרה הזה, הוא שונה לגמרי מכל מה שראינו קודם. במה?
חשבון ישן שחוזר
משה הכיר את דתן ואבירם כבר לפני שנים. הם הרי אלה שהלשינו עליו לפרעה כשהוא הרג את המצרי. אבל רגע אחד, כל אדם צריך לשאול את עצמו: והרי הכתוב אומר שרק לאחר ש "ויפן כה וכה וירא כי אין איש", רק אז החליט משה להרוג את המצרי, אם כן, כיצד מישהו ראה אותו בכלל?
חז"ל מספרים לנו: המצרי היכה את עברי הזה ספציפית כדי להעלים ראיות – כי לפני הוא בא על שלומית בת דוברי, אשתו של דתן, וכל מה שהוא רצה באותו הזמן, זה לשתק את הבעל, שלא תהיה תלונה מצידו. משה ראה את הרשעה הזו והרג את המצרי. ומי הלשין עליו לפרעה? דתן בכבודו ובעצמו.
במקרה של משה ודתן ואבירם, משה בוחר לשכוח את העבר ולנסות שוב. הוא מעוניין להעביר את הרשעים לתשובה ולא להשתמש בכח. אבל כשהם מתחצפים, מתעלמים מבקשתו, וטוענים שהוא רימה אותם - משה מבין שהגיע הזמן לפעולה נחרצת.
הוא פונה לה': "וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם".
מדוע משה מבקש זאת? יש כאן שני היבטים:
ההיבט האחד- זה עניין של בין אדם לחבירו. דתן ואבירם פגעו במשה אישית, והם צריכים קודם לפתור את זה איתו לפני שהם מקריבים קורבנות, וכך גם ידוע לנו הלכתית, אדם צריך לבקש מזה שהוא פגע בו את סליחתו, בטרם יבקש מבוראו, אין דרך מעקף.
ההיבט השני - דתן ואבירם למעשה כופרים בתורה שבעל פה. הם מזלזלים במשה כשליח ה', ובכך אומרים שה' לא מסוגל להביא את ישראל לארץ. אם כך, גם לשיטתם שלהם אין טעם שהם יקריבו קורבנות.
כלומר במעשיהם שלהם, דתן ואבירם חרצו את גורלם ששום קורבן לא יהווה תחליף למעשיהם.
יש כאן דבר עקרוני וחשוב כל כך שמשה במעשיו מבקש ללמדנו:
לפעמים בשם הדמוקרטיה והליברליזציה, אנו מבקשים לוותר על כל דבר רק בשביל הרגיעה, בשביל מה שנקרא שלום, אך יש רגעים בהם אדם צריך לעמוד עם רגליים אחוריות ולהתייצב איתן לצד הערכים ויסודות חייו, מבלי לוותר עליהם. וההוכחה לכך שזה עבד למשה, והוא לא טעה בכך? הוא תמיד ייזכר כ'ענו מכל אדם', וכאוהבם של ישראל שביקש תמיד את הטוב עבורם.
אך לצד זאת, נראה שאנו צריכים מנהיגים גדולים היודעים לנוע ולהבחין בין המקום בו ניתן לעשות שלום ולוותר, ומתי הדברים באמת ביסודותינו, שאולי לפעמים יתברר שהדבר אולי לא ייתכן.
הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר ישראל