גם אם מדובר בסתם קנאה, לא כל קנאה היא דבר רע ("קנאת סופרים תרבה חוכמה"). ומעבר לכך, קרח מעלה שאלה חשובה: האם יש הצדקה לכך שמישהו אחד נבחר ואחר לא? בעולם בו כולנו נאבקים למען שוויון, הרי זה לא הוגן! זו השאלה בין קרח ומשה ואהרון, ובמקביל, בין עם ישראל והעמים. הלוא כל בני האדם נבראו בצלם! מאיפה הטענה שיש בחירה באדם, דרך או מקום מסוים?
בין שמדובר במשפחה, בחברה דמוקרטית או דיקטטורית, תמיד ימצא מישהו מתוסכל מהבחירה ומאי השייכות לקבוצה השולטת. אפשר לנסות להסביר למתוסכל את הבחירה, אך כמו שאנחנו יודעים מהעבר וההווה, לא קל לטפל בתסכול הזה.
כשעדת קרח מתלוננת על הבחירה באהרון לתפקיד הכהונה, משה מציע דרך לפתור את הוויכוח: "קְחוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכׇל־עֲדָתֽוֹ׃ וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י ה׳ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר ה׳ ה֣וּא הַקָּד֑וֹש"... (שם, ז-ח). בחירת הקב"ה החלטית: "וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם... וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת ה׳ וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת" (שם, לב-לה).
אם ההכרעה כה ברורה, למה, בהמשך אותה הפרשה, הקב"ה מציע מבחן נוסף: "וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־בּ֖וֹ, מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח"... (שם, יז, כ). למה צריך שהקב"ה יבחר באהרון פעמיים באותה הפרשה?
אולי מפני שהבחירה הראשונה הייתה על דרך השלילה: רק לא קרח והשאר לא חשוב, אך זה שאהרון לא נפגע עם קורח, עוד לא מעיד שהוא נבחר. צריך לראות מה התכונות הטובות שבו. כאן מגיע המטה: "וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י, וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים" (שם, כג).
מעניין שהמטה שעד כה, שימש בעיקר להענשה (במכות מצרים, בהכאה על הסלע ועוד), עכשיו פורח וצומח, אולי כמשל לכך שלא פעם, אותו הדבר יכול להיות גם לרע וגם לטוב, והדבר תלוי במי ואיך משתמשים בו.
פרשת השבוע פרשת קרח: אנחנו נאחזים באדמת הארץ
בני ישראל נמשלו לעצים שונים. ראשון ביניהם – הזית שעליו נאמר שלמרות כל הייסורים שעוברים עליו, הוא לא רק מביא שמן איכותי, ממנו מדליקים את המנורה – שלאורה אנחנו הולכים לאורו של הקב"ה, אלא נשאר "זית רענן יפה פרי תואר" (ירמיהו ב,לא), שעליו לא נושרים, לא בקיץ ולא בחורף, והעצים – עקשנים ונאחזים באדמת הארץ, למרות כל המאורעות הרבים בעוברים עליהם.
גם עצים אחרים הוזכרו במסורת שלנו, כשבני ישראל הומשלו לגפן, לתאנה, לתמר, לארז ולרימון, כל עץ ומשליו, וכאן – נמשלו אהרון ובניו הכוהנים לשקד. מה המיוחד בשקד שדווקא הוא נבחר לתפקיד זה?
הכלי יקר כותב שהשקד מרמז על הקב"ה שלא שופט לפי מראה עיניים. כי השקד יכול להראות כעץ יבש בלי לחלוחית, אך בעזרת מים - התורה והחוכמה – הוא פורח. עוד: כוהנים קטנים – נקראים פרחי כהונה, והכוהנים הגדולים היו נושאים ציץ נזר הקודש, שנרמז בביטוי "ויצץ ציץ". גם גמול השקדים – "שיש בהם משמעות לשון שקידות ומהירות" מספרים על מעלת הכוהנים, כמו פנחס שרץ לתוך הקהל לעצור את המגפה. רש"י אומר שהשקד כמו אומר הנני – לשון ענוה, זריזות ושמחה, כמו שראינו באהרון שיצא לקראת משה "ושמח בליבו" (שמות ד, יד) שבניגוד לקרח, לא הייתה בו כל קנאה לכך שאחיו הקטן קבל תפקיד גדול ומשמעותי.
מסופר על רבי שלמה זלמן הכהן קוק זצ"ל, אביו של מרן ראי"ה קוק זצ"ל, שנסע בתור שד"ר מארץ ישראל, ובאחת הקהילות מצא מחלוקת בין מתפללי וגבאי בית הכנסת. הרב השתמש במשל השקדים במטה אהרון ואמר, שבשקדים יש שני מינים – מר ומתוק. הסוג הראשון – מתוק בהתחלה ומר בסופו, הסוג השני – מר בהתחלה ומתוק בסופו, כמו ענייני המחלוקת והשלום: הראשון רומז למחלוקת, שכן מתוקה המריבה, ההתנגדות וההתנצחות בעצת היצר המגרה, אבל סופה מר. ואילו השלום, בהתחלה מר, היצר בוער, וכמה קשה לוותר ליריב, אבל בסופו של דבר, כמה טוב הוא ומתוק לכל הצדדים.
הכותבת היא מורת דרך, מלווה רוחנית ויותר מכל, תלמידה ומורה לתורה ותלמוד במסגרות שונות בארץ ובחו"ל .