במסכת אבות נאמר: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".נשאלת השאלה מדוע לא אמרו חכמים את שמות שני החולקים כלומר: מחלוקת קרח ומשה, כשם שאמרו "מחלוקת הלל ושמאי"?
מסביר הגאון מוילנה, שקרח ועדתו היו חלוקים ומפולגים בינם לבין עצמם, זה מושך לכאן וזה לכאן, כי לכל אחד היה עניין פרטי משלו במחלוקת זו, והם התאחדו רק למטרת המחלוקת בלבד. לכן לא כתוב "מחלוקת קרח ומשה", כי המחלוקת לא הייתה עם משה אלא בינם לבין עצמם.
ועל דבריהם של חכמים "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" מסביר ה"שפת אמת": במחלוקת לשם שמים ישנה נקודה אחידה ומשותפת בין היריבים והיא הכוונה לבירור האמת, "לשם שמים". אבל במחלוקת שאינה לשם שמים אין כל נקודה של קירבה בין הצדדים אלא המחלוקת נוצרה כדי להתנצח אחד עם השני.
קורה שגם אנו,ובפרט בחינוך ילדינו מתווכחים אחד עם השני. זה מעלה וזה מוריד, זה דורש יד חזקה וזה דורש יד רכה,האחד רוצה תוצאה מיידית והשני בעל סבלנות ואיפוק,לזה ישנה ראייה למרחוק וזה קצר רואי, זה שואף לחנך בדרך אחת,ובן זוגו לחנך בדרך אחרת,כך או כך שומה עלינו לזכור צריך שבויכוחים ומחלוקות חייבת להיות מטרה אחת, והיא לברר את הטוב והאמת כשהילד עומד במרכז,ובל נעמיד מול פנינו מטרה של מחלוקת המביאה פירוד והתנצחות של אחד על פני השני. והחשוב מכל, בעת הויכוח,חובה עלינו לשמוע להקשיב לדברי השני,לא להיחפז לענות,להבין שאין צורך להתגונן,אלא יחד לבנות את הדרך בחינוך הילדים מתוך החינוך העצמי.
מטרת הוויכוח והמחלוקת
"איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו". מדוע לא אמרו חכמים את שמות החולקים ?
