"וַיִּקַּח קֹרַח" - מה כתיב למעלה מן הענין? "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" - קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה - ארבע חוטין פוטרות אותה?! במדבר רבה י"ח, ג.
מה משמעות קושיה זו ששמו חז"ל בפיו של קרח? ולפי דרשתנו, מה משמעות הקשר בין פרשית קרח ועדתו לבין סופה של פרשת שלח בה נצטווינו על מצוות ציצית?
ניתן להבין את השאלה ששמו חז"ל בפיו של קרח כשאלה קנטרנית גרידא, של מי שמנסה להוכיח שבתורת משה קיימים אבסורדים וסתירות פנימיות. כך עולה מהמקבילה של דרשתנו בירושלמי, לפיה קרח תקף את משה גם על רקע האבסורד לכאורה שבדיני צרעת של "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא" (ויקרא י"ג, יג): "אמר לו: בהרת כגריס מהו? אמר לו: טמא. פרחה בכולו? אמר לו: טהור" (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א).
אך לאור השאלה השניה ששמו חז"ל בפיו של קרח, בכל המקבילות של דרשתנו, נראה שמדובר בטענה עמוקה יותר: "בית מלא ספרים - מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו: חייב במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה, רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית - פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?!" (במדבר רבה, שם).
נראה כי הטלית שכולה תכלת, כמו גם הבית מלא הספרים - אינם אלא משל למצבו של עם ישראל בעיניו של קרח, כדבריו: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה ". מאחר ועם ישראל כולו כטלית שכולה תכלת, קרח מתנגד לכך שתהיה מנהיגות ברורה המסמלת בצורה מובדלת את הקדושה - הנמשלת בדרשתנו להטלת פתיל התכלת או קביעת המזוזה הנבדלים מהבגד או הבית המלאים בקדושה, כטענת קרח: "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה ".
גם את סמיכות הפרשיות ניתן להבין על רקע זה. רבים עמדו על נקודות הדמיון הרבות בין הציצית לבין בגדי הכהן הגדול: היתר שעטנז יש רק במצוות ציצית ובבגדי הכהונה; הציצית היא "למען תזכרו", כמו שגם החושן הוא "לזכרון לפני ה "; הדמיון המילולי בין הציצית לבין הציץ שמתעצם לאור הופעתה של המילה "צִיצִת" שבתורה בכתיב חסר; פתיל התכלת המצוי בשני בגדים אלה; ואף שם שמים המצוי בציץ במפורש, ובציצית בדרך הרמז.
נראה שדרשתנו רומזת לכך שמשקיבל קרח את מצות הציצית ראה בה סמל לכך שכלל עם ישראל הינם בגדר "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ועל כן טען שאין צורך בכהנים של ממש. אם כלל העם הם במדרגה של "בתוכם ה ", אם כולנו מתעטפים בציצית ולובשים מעין בגד כהונה - מדוע יש צורך במנהיגות רוחנית שלכאורה חוטאת בהתנשאות מעל קהל ה?
מעניין שמשה כלל אינו מנסה להעמיק בהסבריו לקרח מדוע טלית שכולה תכלת חייבת בציצית (ברובד המדרש), ומדוע עם ישראל - למרות שכולו קדוש, זקוק למנהיגים שיורו לו את דרכו (ברובד הפשט). תשובותיו הקצרות של משה חייבת בציצית וחייב במזוזה מלמדות אותנו כי אין טעם להתווכח עם טענותיו של קרח.
הסיבה לכך היא שעל אף שטענות קרח נראות קוסמות במסר השוויוני שלהן, כל בר-דעת מבין שחברה אנושית זקוקה למנהיגות, ושפעמים רבות מאחורי טענות השוויון מסתתר רצון אגואיסטי ותאוות שלטון (דוגמה קיצונית לכך הן טענות השוויון הקומוניסטי שהפכו למשטר של עריצות טוטאליטרית).
סוגיה זו ראויה לבירור מיוחד בתקופה זו, בה ריח של בחירות מוניציפאליות וכלליות עולה באוויר. אכן, ניתן ללמוד מכך שכולנו זוכים להתעטף בציצית - שהקדושה מצויה בציבור כולו, ועל כן ראוי לברר מהי הדרך הראויה שהציבור יבחר את מועמדיו, מתוך הבנה שבאמת "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה " ושאל לה למנהיגות הקיימת להתנשא על עדת ה.
אך עם זאת, בכדי שהקריאה לבחירה מחודשת של המנהיגות תשמע, ראוי שישמיעו אותה אלו שאינם חומדים את המנהיגות לעצמם, ושכל הצדדים יבינו מראש כי ישנו הכרח להגיע בסופו של דבר למנהיגות מוסכמת. אם לא נעמוד בשני התנאים הללו, עלולים אנו למצוא את עצמנו למרות היותנו טלית שכולה תכלת, במקום בגד קודש שמוטל בו פתיל תכלת, טלית הקרועה לקרעים קרעים.
* איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך, המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן. המאמר מתפרסם במסגרת המדור בעיניים של חז"ל בעלון שבתון.