יש הרואים בפרשת התנהלות "קורח" ועדתו נגד משה עניין של מחלוקת בלבד. הם חלוקים לכאורה על משה ואהרן, אינם מסכימים עמו. לעומתם יש המגדירים את מחלוקת קורח כעימות חריף העלול למוטט את מנהיגותו של משה וכל המשתמע מכך, עד כדי פגיעה בשלמות האומה ומניעת כניסתה לארץ המובטחת בגלל המשבר שפקד את בניה בכל הקשור לאמונתם בקב"ה ובמשה עבדו.
כבר בפרשת "נשא" מביא רש"י את ניצני המחלוקת על הפסוק "משפחת בני קרח יחנו ....תימנה" וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה – "אוי לרשע ואוי לשכנו". לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתיים וחמישים איש עם קרח ועדתו שנמשכו עמהם במחלוקתם. ומביא ה"שפתי חכמים": מקשים העולם למה לו לרש"י לכל פירוש זה כאן". רש"י מביא את שורש המחלוקת בשכנות שבין קרח לדתן ואבירם בני שבט ראובן.
נורמות התנהגות של יחידים ושל ציבור נבנות כתוצאה מתהליך מתמשך של חינוך. ממשפחה, מחברים, משכנים, ממורים ומחנכים. השילוב של אופוזיציה משבט ראובן בדמות "דתן ואבירם", יחד עם תחושות הקיפוח של קרח, הביאו לשכנות מסוכנת, שאחת מתוצאותיה היא מחלוקת שלא לשם שמים, שהייתה אז וכמותה היום, הרת-אסון.
עפ"י חז"ל, קרח היה אדם פיקח ובעל נכסים רבים. מדוע היה צריך את כל המהומה הזו? בשביל מה נכנס בכלל למחלוקת?
פרשנים רבים רואים בעצם המחלוקת שיצר קרח, כלי באמצעותו ביקש לקבל שררה לעצמו, להנהיג את העם, זאת בדרך של התרסה וביקורת קשה כלפי משה, דרך בה כל האמצעים כשרים: דמגוגיה, שחצנות, הכללות ואפילו דברי שקר. יש הרואים במרד קרח מלחמה בתורת משה, לאמר אין תורה משמים, משה בדה לכאורה הכל מלבו. לעומתם, יש שראו בקרח גדול הדור, שהקנאה העבירה אותו על דעתו ודתו.
ולוואי שלא יהיו עוד בינותינו מחלוקות כלל, ודאי לא כאלה שמניעיהן אינם כשרים.