חשוב לזכור, לאנשים יש מערכות יחסים מורכבות עם בני אדם אחרים. יש אנשים שאיתם אנחנו מסתדרים, ואפילו מחבבים ומעריצים. ויש כאלו שאיתם אנחנו ממש לא יכולים להסתדר. מטילים עליהם ביקורת תמידית, ורואים בהם "עוין". שאלו את עצמכם רגע, את מי אנחנו אוהבים יותר, את אלו הקרובים אלינו, הדומים לנו, או את אלו המנוגדים אלינו?
דעה רווחת טוענת שאנחנו מסוכסכים בעיקר עם מי שדומה לנו וקרוב אלינו. זה מובן: אנחנו מרגישים כאילו הוא דורך לנו על הפינה הקטנה שלנו. איתו אנחנו בתחרות מתמדת. אנשים במדינה זרה? את מי הם מעניינים בכלל?
פרשת השבוע פרשת קדושים
אולם רבי יצחק עראמה מלמד אותנו עיקרון חשוב: דווקא אלו שקרובים אליי, שאיתם אני מסכים ברוב הדברים, אותם הכי קל לאהוב. עובדה: יש לנו זיקה לצומח, איכפת לנו ממנו, אך בעלי החיים דומים לנו, ולכן מולם יש לנו מערכת יחסים מחייבת יותר. מערכת גבוהה יותר יש לנו באנושות: הם הרבה יותר דומים לנו. מערכת גבוהה עוד יותר יש לנו פנימה, בתוך העם שלנו, לקרובים אלינו ביותר.
בפרשה נאמר "ואהבת לרעיך כמוך", כדאי לחפש קודם כל במה הוא "רע" - חבר שלנו, ואז האהבה כלפיו תתעצם. להתמקד ב-99% המשותף, ולא במפריד.
פרשת השבוע פרשת קדושים
כאשר יש מחלוקת, ויכוח או תחרות בתוך חברה, צריך לשקף לעובדים את התחושה שהאדם הנוסף ליד השולחן הוא בעצם "שחקן בקבוצה שלנו", הוא מקדם את המטרות המשותפות. הוא לא דורך לי על המשבצת, אלא להפך, מקדם אותי מהזווית שלו. אימוץ של מבט כזה יוכל לפתוח בצורה רחבה את הלב ולהתחבר יותר לקולגות מתוך הערכה ואהבה.
זה לגיטימי ואפילו חשוב לייצר שיח על מה ששונה מאיתנו אבל אסור לשכוח את המכנה המשותף של מה מסכימים ואת מה אוהבים למרות השוני. המטרה היא לייצר שיח שמבוסס על מה שמוסכם, זה מביא לחברות (רֵעַ, ידיד, ואח). אז מה נשאר? רק לאהוב.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"