במעגל השנה היהודי, שבתות מיוחדות הסמוכות למועדים נקראות בדרך כלל על שם הקריאה הייחודית הנקראת בהן. גם שבתות שאין בהן קריאה מיוחדת בתורה, אך יש בהן הפטרה ייחודית, נקראות על שם הפסוק הראשון של אותה הפטרה.
כך בשבת חזון שלפני תשעה באב, שבת נחמו שלאחריו, ושבת שובה שלפני יום הכיפורים. אם כן, מדוע נקראת שבת זו "שבת הגדול"? המילה "הגדול" אינה מופיעה כלל בפתיחת ההפטרה, שפותחת בפסוק: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת" (מלאכי ג: ד').
לא כל שם נולד מן ההפטרה - לפעמים ההיסטוריה מספרת סיפור אחר
המפרשים הציעו לכך הסברים שונים. התוספות (שבת פ"ז ע"ב, ד"ה ואותו יום), מסבירים כי השם "הגדול" אינו קשור כלל להפטרה. לדבריהם, שבת זו נקראת "הגדול" על שם הנס הגדול שאירע בה עוד במצרים. הקב"ה ציווה את בני ישראל להפריש שה לקרבן הפסח חמישה ימים קודם היציאה.
מאחר והיציאה הייתה ביום חמישי, הופרשו הקורבנות בשבת שלפניה. בני ישראל נדרשו להחזיק את בעלי החיים בבתיהם, אף שידעו כי המצרים עובדים לצאן. בדרך נס הטיל הקב"ה אימה בלב המצרים, שלא העזו לפגוע בהם. הסבר זה מובא בטור ונפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן ת"ל), הקושר את שמה של שבת זו לאותו נס "גדול".
הרב ד"ר כתריאל ברנדר צילום: גרשון אלינסון
לעומת זאת, בספרו חזון המקרא מציע הרב יששכר יעקבסון ששמה של שבת הגדול אכן נובע מן ההפטרה עצמה. בפסוק האחד לפני האחרון נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג: כ"ג). כאן מופיעה המילה "הגדול" בהקשר של הגאולה העתידה - גאולה שתשקף את יציאת מצרים הקדומה.
מהנס במצרים אל חזון הגאולה: מעבר מהצלה חיצונית לתיקון פנימי
בכיוון זה מלמד אותנו הנביא מלאכי יסוד עמוק על טבעה של הגאולה. בהמשך נאמר: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (פס' כ"ד). מלאכי מצביע על תנאי מקדים לגאולה: היכולת של משפחות להתאחד סביב תכלית רוחנית משותפת. פירוד ומחלוקת, כמו גם פער בין הדורות, כאשר הצעירים אינם מוקירים את העבר והמבוגרים מתקשים לאמץ את העתיד, הם מן המכשולים הגדולים ביותר העומדים בפני הגאולה.
כאשר אנו מתבוננים במצוות ובסמלי חג הפסח, אנו רואים כי יותר מכל זמן אחר, חג זה מדגיש את כוחו של התא המשפחתי. כבר בציווי על קרבן הפסח נאמר שהוא נקנה ונאכל בחבורה, לפי משפחות (שמות יב: ג), לא כיחידים. כל משפחה נדרשה להתכנס, להקריב ולאכול יחד, כהכנה לגאולה המתקרבת.
גם היום, ליל הסדר משמר את אותה חוויה ראשונית. זהו האירוע המשפחתי המובהק ביותר בלוח השנה היהודי. מדי שנה מתכנסים בני משפחה, קרובים ורחוקים, סביב שולחן אחד, ומספרים יחד את סיפור הגאולה, אז והיום.
כאשר אנו מכנים שבת זו "שבת הגדול", אנו מחברים בין חזון הגאולה העתידה של מלאכי לבין סיפור הגאולה ממצרים. העבר והעתיד משתקפים זה בזה, ושניהם מושרשים באחדות משפחתית ובייעוד משותף. אם נצליח להפנים מסר זה, שגאולה אפשרית רק כאשר אנו מוכנים להיגאל יחד, אולי נזכה לראות בבואו של אליהו הנביא ובזריחתו של עולם מתוקן וחדש.
הרב ברנדר הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'