כמה פעמים ישבנו בפגישות עסקיות, משני צידי השולחן, והרגשנו שמשהו תוקע את הפגישה. לפעמים אנחנו היינו בצד המבקש, היוזם, המקווה לרתום, ולעיתים היו אלו האנשים מהצד השני שביקשו מאיתנו משהו. האם נדע להבחין מה יכול להניע פגישה ומה "מעכב" אותה?
רבי יצחק עראמה מגדולי התורה בתקופת גירוש ספרד, מנתח בפרשת השבוע - העוסקת בקורבנות - את המקבילה העכשווית שלהם: התפילה. תפילה, הוא כותב, כמוה כבקשה. אנחנו נמצאים במצוקה, זקוקים לעזרה, ומבקשים ממנו משהו. אולם אם זאת התמונה, יש כאן משהו די מוזר: אלוקים, על פי האמונה היהודית, יודע טוב מאיתנו מה אנחנו צריכים. ומן הסתם הוא כבר יודע שיש לנו בעיה. אז מה בדיוק התכלית בלספר לו כמה קשה לנו?
מסתבר כי לתפילה יש תפקיד אחר. התפילה היא סוג של פגישה עם הא-ל. ולפגישה, כמו כל פגישה, צריך להגיע מוכנים. אם נבקש תקציב עתק עבור פרויקט, אבל לא נציג מראש את התכנון שלנו כיצד לנצל את התקציב הזה, אין הרבה סיכוי שנקבל אותו. לעומת זאת אם נציג תכנית שעשויה להזניק את החברה, נקבל משאבים יותר ממה שחלמנו.
לתפילה צריך להגיע מוכנים. אנחנו מבקשים משאבים שלא קיבלנו, כי אנחנו מוכנים להגיש תכנית כיצד לפעול, לנצל ולמקסם אותם. לכן התפילה מורכבת גם מ"פסוקי דזמרה" קטעים מהתנ"ך המלמדים על התפקיד הייחודי שלנו, מקריאת "שמע ישראל" ורק לבסוף - הבקשה עצמה.
ובשבירה חדה- גם בעסקים, עלינו לראות את האדם היושב לפנינו כשותף מלא. לנסות לחשוב מה האינטרסים שלנו, וכיצד אני באמת ובתמים מקדם אותם. כך הבקשה שלנו לא תהיה אינטרסנטית ואישית, וכך יגבר הסיכוי שהצד השני יראה בנו שותף, ישקיע בנו, ויעניק תנו את מה שביקשנו לקבל.
כלל מאוד חשוב ומשמעותי לפני כל פגישת משקיעים או דירקטוריון היא ההכנה לפגישה, הדרך להתכונן- להבין מראש איזה נושאים חשובים להם לשמוע או מה מטריד ואת הנושא הזה להעמיק ולנסות להתייחס כבר בתחילת הפגישה באופן מקצועי, בדרך הזו כבר רותמים להקשבה יתרה ביתר הנושאים שחשובים לך להציג, דרך זה מאפשרת שקיפות ורצינות אבל מעל הכל שותפות.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע ומנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול".