הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספים (פ"ב ה"א) כותב: "מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר: 'אש תמיד תוקד על המזבח'" והאש הזאת היתה נסית שירדה מן השמים. אבל אין התורה מסתפקת באש שירדה מן השמים אלא היא מצווה אותנו להביא גם אש מן ההדיוט, ולומדים זאת מהכתוב: "ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח". בספר החינוך (מצוה קלב) מסביר מדוע היה צורך להביא אש מן ההדיוט למרות שכבר ירדה אש מן השמים, והסברו הוא שהאש של ההדיוט היה כדי להסתיר את הנס, ולדעתו האש שירדה מן השמים לא נראתה בירידתה, מלבד כמה מקרים, כמו היום השמיני של ימי המילואים, וכן אצל גדעון ומנוח אבי שמשון, ששם כן ראתה עין האדם את האש שירדה מן השמים. הסבר נוסף - להסבר של ספר החינוך ניתן לומר בדרך הזו: למה אין התורה מסתפקת באש היורדת מן השמים והיא מצווה אותנו להביא אש גם מן ההדיוט? כי השילוב הזה של מעשה השמים עם מעשה האדם יש בו הדרכה והנחיה לתפקידו של האדם בעולמו של הקב"ה. במדרש (קהלת רבה ז) מסופר: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". אבל תפקידו של האדם אינו רק שלא לקלקל ולהחריב את עולמו של הקב"ה, כי האדם לא נברא בשביל להיות יצור פסיבי שאינו עושה ואינו יוצר, אלא תפקידו העיקרי של האדם הוא לשכלל ולהשלים את העולם, ככתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" וכמו שאמר הנביא (ישעיה מה יח): "לא תהו בראה לשבת יצרה".
עולם הדור ונאה ברא לנו הקב"ה, ועל העולם הזה אנו אומרים: "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך" (תהלים קד כד), אך האם הבריאה היא מושלמת? יש הרואים את הבריאה כיצירה מושלמת, שאין לאדם מה להוסיף עליה, כמו שמצינו במחלוקת טורנוסרופוס הרשע ורבי עקיבא המובא במדרש תנחומא (תזריע ח): "מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו (ר"ע): של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי שמים וארץ, יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטים עליו, אלא אמור דברים שהם מצויים בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין (עושים ברית מילה)?
אמר לו: הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות (עוגות) ואמר לו: אלו (השבלים) מעשהו של הקב"ה, ואלו (העוגות) מעשה ידי אדם, האין אלו (הגלוסקאות) נאים יותר מן השבלים?! אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא (הקב"ה) חפץ במילה למה אינו יוצא הוולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו (חיבור צינור ההזנה של העובר אל השליה שבמעי האם) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם". ובמדרש אחר (ב"ר פר' יא) מובא: "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתק, התורמוס צריך למתק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון". ואכן רבי עקיבא מודה שהקב"ה הכין לנו עולם מופלא שהוא בעל אפשרויות מרובות, אבל העולם הזה אינו נברא מושלם והאדם צריך להשלימו, ובהשלמה הזו הוא שותף לבורא עולם בבריאת העולם. השלמה זו של העולם בתחום הפרט היא בהשלמתו האישית של האדם, אך לא פחות מכך צריכה ההשלמה הזו להיות גם בתחום של הכלל. ואותה אנו רואים באש שירדה מן השמים במקדש. השילוב הזה של אש מן השמים ואש מן ההדיוט רואים אנו גם בהיסטוריה של אומה הישראלית, גם בה ישנם תהליכים שההתרחשות שלהם היא מן השמים, להצעיד את האומה אל שלמותה, אך המעשה השמימי אינו פוטר אותנו להביא גם מצדנו אש מן ההדיוט, לתרום את תרומתנו. כמו שאמרו במדרש: "עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת כל מי שפעל עם א־ל יבוא ויטול שכרו" (ויק"ר כז). על כן גם אם אנו רואים בימינו תהליכים ומצבים שכאילו אין לנו שליטה עליהם, ואין זה פוטר אותנו מלעשות את כל אשר לאל ידינו להטיב ולשפר את המצב מעבר למה שאנו מקבלים מן השמים, כמו שאמר יואב שר צבא דוד (שמואל ב, י יב): "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו".