השבוע זכינו לסיים את קריאת הפרשיות שעוסקות בבנין המשכן. אף על פי שהציווי מראש היה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח), משה בנה רק משכן, בניית המקדש התעכבה עד לימי שלמה המלך. ברור שדוד המלך השתוקק לבנות את המקדש והקב"ה מנע זאת ממנו. השאלה הגדולה היא למה?!
בהפטרה של פרשת פקודי (השנה לא נקרא אותה) מצויה התשובה הבאה:
"וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ: רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: וַיָּקֶם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א ח' יז. לפסוקים אלה עוד שלש מקבילות במקרא).
צריך להבין מה פשר הסבר זה! שהרי רצונו של דוד מוגדר בכתוב: "הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ".
דוד לא ישן בלילות כדי לממש ולהגשים את משימת חייו, כפי שמתואר בכתוב:
"אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיקֹוָק מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קל"ב ג-ה)
צריך להבין: אם כך, מה הייתה המניעה?
בברכת המזון נטבע מטבע שטבעו חכמים:
"רחם נא ד' אלקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך
ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך
ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו".
על פי זה, מלכות בית דוד קודמת לבנין המקדש. יתכן וכאן מצוי המפתח לפתרון החידה. התשובה היא שיש צורך בכינונו של בית מלכות קודם לבנין המקדש! רק בית מלכות קבוע יכול לבנות מקדש קבוע במקום משכן מטלטל ולא קבוע. זאת מפני שגם המלכות וגם המקדש הקבוע הם חלק מהליך בחירה ארוך שנים, בו מתברר מי נבחר כערך מקודש לדורות.
ההליך מפורט בברכת "רחם": קודם נבחר עם ישראל מבין כל האומות. לאחר מכן נבחרה ירושלים מבין כל המקומות בעולם, כמרכז הרוחני של עם ישראל לדורות. אחר כך נבחר דוד המלך מתוך עם ישראל, כמייסד שושלת המלכות לדורות. רק אז יכול לבא לידי ביטוי ומימוש תפקיד המלך כמייצג את עם ישראל, כבונה המקדש. לכן, כל עוד אין בנו של דוד יושב על כסאו, אין עדיין בית מלכות קבוע וממילא אין גם אפשרות לבנות בית קבוע. לפי זה, הקב"ה לא מנע מדוד לבנות את בית המקדש, דוד קיבל פרס על מלחמותיו ומסירות נפשו עבור כלל ישראל במלחמות ד' אשר נלחם, הוא הראשון שזכה לשושלת מלכותית ולכן בנו הוא זה שיבנה את בית המקדש הקבוע.
הסבר זה מבוסס על העובדה המפליאה כי לפני דוד המלך לא הצליח אף אחד ממנהיגיו של העם להושיב את בנו על כסאו. לא משה רבנו, לא יהושע בן נון ואף לא אחד מן השופטים זכה לכך. גם שני המנהיגים הגדולים והדגולים שקדמו לדוד לא זכו לכך, למרות שמאוד רצו בזה. בניו של שמואל לא המשיכו בדרכו וגם בניו של שאול לא ישבו על כסאו. דוד שיסד את מדינת היהודים הראשונה, הוא ורק הוא זכה לכך וממילא זכה גם לזה שבנו בנה את המקדש שהחליף את המשכן.
אחד הלקחים לדורנו היא שהדרך לבנין בית המקדש ולשותפות בערכי הנצח של עם ישראל, עוברת גם היא דרך השותפות בבנין המדיני והצבאי של מדינת היהודים.