(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (פרק יא)
בשבת שעברה פרשת ואתחנן קראנו את הפרשה הראשונה של קריאת שמע, פרשת שמע, והשבת נקרא את הפרשה השנייה, והיה אם שמוע. המשנה במסכת ברכות (פרק ב, משנה ב) מציינת את ההבדל שבין שתי פרשות אלו: "אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות". פרשה ראשונה היא קבלת עול מלכות שמים, ופרשה שנייה היא קבלת עול מצוות. אמנם, שואל ה"שם משמואל" (שנת תר"ע):
"ויש להבין, הלא כל מה שכתוב בפרשת 'שמע' כתיב ב'והיה אם שמוע', ולמה יקרא פרשת 'והיה אם שמוע' קבלת עול מצוות יותר מפרשת שמע?"
מדוע דווקא פרשת "והיה אם שמוע" נקראת קבלת עול מצוות? ו"הלא כל מה שכתוב בפרשת 'שמע' כתיב ב'והיה אם שמוע'"!
אכן למרות הדמיון הרב בין התכנים של שתי הפרשות, ה"שם משמואל" מזהה גם הבדל בין שתי הפרשות:
"ונראה משום דבפרשת "שמע" לא נאמר "ולעבדו". והאי דלא כתיב שם "ולעבדו", משום דלשון לעבדו הוא בחינת עבד, והעושה מאהבה הוא בחינת בן, ועל כן בפרשת "שמע" שהיא "ואהבת" לא נאמר בה "ולעבדו", ובפרשת "והיה אם שמוע" דכתיב "ולעבדו" בחינת עבד הוא עול מצוות, מה שאין כן בפרשת "ואהבת" לא שייך לומר עול מצוות, דמי שעושה מאהבה אין זה עול לגביו. והבן".
הביטוי "ולעבדו" מופיע אך ורק בפרשה שנייה ולא בפרשה ראשונה. ביטוי זה הוא בחינת עבד ולכן מתאימה הפרשה להיות קבלת עול מצוות. לעומת זאת פרשה ראשונה פותחת בציווי על אהבת ה' "ואהבת", "והעושה מאהבה הוא בחינת בן", ולכן לא מתאים לקרוא לפרשה זו קבלת עול מצוות כיון שמי שעושה מאהבה אין המצוות עול לגביו.
נמצא שלמרות שבשתי הפרשות של קריאת שמע יש מצוות יש ביניהן הבדל. פרשות אלו מציינות שתי בחינות, פרשה שנייה בחינת עבד ("ולעבדו"), קבלת עול מצוות; ופרשה ראשונה בחינת בן העושה מאהבה.