משפט מפורסם אומר "שאלוקים נמצא בפרטים הקטנים". האמירה הזאת באה לבטא את גדולת ההשגחה האלוקית, ואולי את אחד ההבדלים המרכזיים בין הבורא לנבראים. כוחותיו ויכולותיו של הבורא אינם מוגבלים ולא דורשים תיעדוף או סדר מדורג ונכון של השימוש בהם. בידיו של הבורא לקרוע את ים סוף כמו גם לדאוג ולהשגיח שעץ הלימון שבחצר יגדל. זוהי דרכה של ההשגחה.
צילום: הרב אסף הר נוי
האדם לעומת זאת בעל משאבים ויכולות מוגבלות. אין ביד האדם לתפוס ולגעת בכל, ואין לו אפשרות להיות ולראות כל פינה בכל שעה. הירידה לפרטי הפרטים דורשת מהאדם כישורים מיוחדים ובעיקר השקעה ומאמץ, שני הדברים שהאדם המודרני כמעט הכי חושש מהם.
"בשמירה על הפרטים לא תמיד מבינים ורואים את ההתלהבות והשמחה"
משה רבנו, בנאומו הגדול לאורך כל חומש דברים, מכין את העם למצבים שונים שעלולים להקרות לפניהם בהמשך הדרך. אחד הדברים ממנו חושש משה הוא ההליכה אחרי דברים גדולים והיאחזות בהם, תוך התעלמות ושכחת הפרטים הקטנים הדורשים דיוק והשקעה. משה יודע שבדברים הגדולים יש התרגשות, עוצמה ורוממות, ולעומת זאת בהקפדה ובשמירה על הפרטים לא תמיד מבינים ורואים את ההתלהבות והשמחה.
לכן משה מטביע בכל חומש דברים, וביתר שאת בפרשתנו, מושג חדש שנקרא- "כל המצוה". בדרך כלל אנחנו רגילים למילים כמו המצווה או המצוות, לעיתים יש גם ציווי על המצוות כולן, אך מה פשרו של הציווי לשמור על "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום"? מה הדגש שיש במילה "כל" בנוגע למצוה?
"כשם שהאדם מצפה ומתפלל שהקב"ה יירד וישגיח על כל פרט מחייו, כך גם עליו להשתדל ולהתאמץ לרדת לפרטים הקטנים"
נראה שמשה רוצה להדגיש את החשיבות גם מצידנו לרדת לפרטים הקטנים. לא רק לקיים באופן כללי, לגעת במצוה כזו או אחרת, להיות שייך אליה, אלא לשמור ולקיים את כל הפרטים והדקדוקים של כל מצווה כהווייתה.
כנגד תפיסה שמנסה לגעת רק במה שמלהיב ומרגש מעולם המצוות, כנגד תפיסה שמנסה לתפוס רק את הסמלים, בא משה ואומר- עבודת ה' עבודה היא. קשה ולא תמיד פשוטה, וחלק מרכזי ממנה הוא לגעת בהכל, לדייק ולהתאמץ. כשם שהאדם מצפה ומתפלל שהקב"ה יירד וישגיח על כל פרט מחייו, כך גם עליו להשתדל ולהתאמץ לרדת לפרטים הקטנים בכל הנוגע ושייך לעולמו של הקב"ה.