(א) בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: (ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: (ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי: (ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי: (פרק י)
הקב"ה מצווה את משה לפסול שני לוחות אבנים כמו הלוחות הראשונים אשר שבר. על הלוחות השניים, מודיע הקב"ה, שהוא בעצמו יכתוב בדיוק אותם דברים שכתב על הלוחות הראשונים. חזרה כל כך מדויקת מעוררת חשש שגם החטא עלול לחזור על עצמו. דרוש שינוי!
יתכן שהיה ניתן להעלות על הדעת שהשינוי צריך להיות בתוכן הדברים שיכתוב הקב"ה על הלוחות. אי התאמה בין התוכן הכתוב לבין ישראל מקבלי התורה לכאורה כבר הוכח בעת שחטאו ישראל. שינוי ודאי צריך להיות. בכל אופן הקב"ה מודיע: "וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", וכך הוא גם עושה: "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן... ". השינוי צריך להיות במקום אחר; כותב הרש"ר הירש:
"ואכתב וגו'. ה' לא ישנה את תורתו בעטיו של חטא האדם. קיימת תמיד רק ברירה אחת: עזיבת התורה או תשובה נאמנה לתורה. לא תיקון התורה, אלא תיקון עצמנו על מנת שנתאים לתורה – זה הוא התפקיד היחיד המוטל עלינו לעד ובכל עת. ה' כותב על הלוחות החדשים רק את התורה הישנה. היא הדבר הנתון, ובדור של עוזבי תורה היא מצפה לבני בניהם שיהיו נאמנים לחובתם".
כאמור, קיימת אי התאמה בין התורה לבין ישראל. שינוי התורה אינה אפשרות בשום אופן. האפשרויות הן: "עזיבת התורה או תשובה נאמנה לתורה". עזיבת התורה היא אפשרות שוודאי איננה מומלצת ("ובדור של עוזבי תורה היא מצפה לבני בניהם שיהיו נאמנים לחובתם"). האפשרות הנבחרת היא "תשובה נאמנה לתורה", וזו דורשת "תיקון עצמנו על מנת שנתאים לתורה". תיקון עצמנו הוא התפקיד הנצחי שלנו.
"ה' כותב על הלוחות החדשים רק את התורה הישנה", זו שלא תשתנה לעולם. ישראל ישתנו ויתאימו את עצמם לתורה.