תורת גמול רופפת

פרשת עקב פותחת בהצגת תורת גמול:

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ...

לקראת סוף הפרשה מופיעה עוד תורת גמול, היא שהפכה להיות חלק מקריאת שמע:

וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם.

תורת הגמול הזאת היא פשוטה: עשיית טוב גוררת שכר, עשיית רע מובילה לעונש. כבר בתנ"ך הועלו סימני שאלה על תורת הגמול הזאת:

צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל-בֹּגְדֵי בָגֶד?! (ירמיהו י"ב).

התחושה אותה מביא ירמיהו לידי ביטוי, היא שתורת הגמול הפשוטה לא עובדת. אם דרך רשעים צלחה, משמעה עשיית רע איננה מובילה לעונש. משפט זה עומד בסתירה לתורת הגמול המורה: עשיית הרע מובילה לעונש.

התנ"ך מציע גם פתרונות לבעיה:

מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ. אִישׁ-בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד.

פריחת הרשעים היא ביטוי אחר למשפט הסותר את תורת הגמול: עשיית רע לא מובילה לעונש. התופעה מופיעה במזמור כתופעה מוזרה ולא מובנת. פסוק ח' מציע פתרון: 'להשמדם עדי עד'. למרות שעשיית הרע לא גוררת עונש מיידי, בסופו של דבר, הרחק בציר הזמן, 'עדי עד', היא מובילה לעונש.

בתקופת חז"ל עולה מושג חדש, העולם הבא. מושג זה מאפשר לבנות תורת גמול חדשה: אמנם בגבולות העולם הזה מעשה רע לא בהכרח מוביל לעונש, אבל אם נרחיב את הגבולות כך שיכללו גם את העולם הבא, מעשה טוב מוביל לשכר ומעשה רע - לעונש.

בתקופת החכמים מסופר על אלישע בן אבויה שראה בעיניו כיצד תורת הגמול לא עובדת, ועל כן פרש מקבוצת החכמים. התלמוד מעיר שאלישע לא הכיר את הפתרון החדש לבעיית הרוע - העולם הבא.

לאור ההתפרקות הזאת של תורת הגמול הראשונית, אפשר לחזור לשני המופעים של תורת הגמול בפרשתנו ולהבחין ביניהן. תורת הגמול השנייה - זו שבפרשת 'והיה אם שמוע' - מופיע בתבנית של משפט תנאי: אם תעשו טוב אז תקבלו טוב. לעומת זאת תורת הגמול בפתיחת הפרשה מופיעה בתבנית של סמיכות: בעקבות עשיית הטוב יופיע הגמול.

מבנה התנאי מורה על קשר סיבתי. עשיית הטוב היא הסיבה לגמול. הסמיכות לא מורה על קשר סיבתי הכרחי. העובדות מונחות זו לצד זה, הגמול הופיע בסמיכות לעשיית הטוב. האם יש קשר סיבתי ביניהם?

בטבע הניסיון מורה כי אירועים הנמצאים זה לצד זה לא תמיד קשורים בקשר סיבתי זה לזה. במערכת יחסים בין אנשים, הסיפור סבוך יותר. כאן יש מקום חשוב לפרשנות שאדם נותן לאירועי חייו. האם נוכחותו של אדם (הוא לצידי) הפחידה אותי וגרמה לי לטעות במבחן? האם יש קשר סיבתי בין כישלוני ובין נוכחותו? אולי כן ואולי לא. בידי לבחור באיזו פרשנות של המציאות לאחוז. אין אמת, יש פרשנות. לפרשנות יש השלכות על האופן שאתפוס את חיי ואפעל בהם.

אולי תחילת פרשתנו מאפשרת תורת גמול פרשנית. עשינו מעשה טוב, בסמוך לו קרא לנו משהו טוב. אפשר לפרש את ה'עקב' כסיבה ובכך לתת פשר למעשה. אך אם אני מודע לכך כי זאת רק פרשנות, הרי שאם עקב המעשה הטוב יקרה לי רע, אינני מחויב להעמיד קשר סיבתי ולהסתבך בבעיית צדיק ורע לו. יש לי חוט שדרה של שיפוט מעשי אם הם טובים או רעים, והוא לא מותנה בגמול. אם קורה טוב בעקבות מעשי - נחמד להעמיד אותו כתוצאה. אך ההעמדה היא רופפת, ומשאירה את המעשה כעומד ברשות עצמו.

למי שרגיל לחשיבה סיבתית יהיה אולי קשה לעכל תורת גמול רופפת כזאת, אך למי שחותר לעצמאות השיפוט לאי תלותו בשכר ולחירות - הרי זה אופק מרענן של מערך היחסים בין אדם ובין בוראו.

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים